עמ"ש 16506-04-17

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בבני זוג שנפרדים וצריכים לחלק את נכסיהם, לרבות חיסכון פנסיוני. הסוגיה המרכזית הנדונה היא חישוב חלקו של בן הזוג לשעבר בקצבת הפנסיה של המערערת. בית המשפט קבע בעבר כי חלקו של המשיב בזכויות הפנסיה של המערערת מנוצל בשיעור של 44.4%. עם זאת, המערער טען כי שיעור זה צריך להיות נמוך יותר, 38.9%. ישנם שני מצבים שיש להבחין ביניהם בעת קביעת השיעור המשותף של גמלת בן הזוג בהסדר פנסיוני תקציבי. המצב הראשון הוא כאשר כל הזכויות נצברו עד למועד הפירוד, והמצב השני הוא כאשר הזכויות ממשיכות להצטבר לאחר מועד הפירוד. במצב הראשון, מועד צבירת כל הזכויות הוא הגורם הקובע, אשר, במקרה זה, נופל לפני מועד הפרידה. "התקופה המשותפת עד למועד הפירוד", שהיא הנומרטור בנוסחה לשיעור המשותף, נקבעת על 382.48 חודשים. "תקופת הצבירה עד למועד הפירוד", או המכנה, היא 434.28 חודשים. משמעות הדבר היא כי שיעור המשותף הינו כ-88.07%, המזכה את המשיב בשיעור של 44.03% מהפנסיה של המערערת. חישוב זה תואם את ההגדרות הקבועות בחוק חלוקת חיסכון לפנסיה, ופסקי דין קודמים של בתי המשפט הנוגעים לחלוקת נכסים בעת פרידה. זאת ועוד, השכר הקובע לצורך חישוב צריך להתבסס על שכרו של המערער בעת פרישתו ולא על מועד הפירוד, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות. במקרה זה, שימוש בשכר בעת הפרישה מתאים. השופטת ח' שרעבי, יחד עם השופטות המוסכמות, שרי ג'יוסי ועפרה ורבנר, דחתה את הערעור וחייבה את המערערת לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים ביום 10.11.17.