ע"א 258/75

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי היטיב עם המשיבה והתיר לה לבטל פוליסת ביטוח סיכוני צד ג' בטענה שהושגה באמצעות הצהרות כוזבות והסתרת עובדות חשובות. פוליסת הביטוח המדוברת הונפקה להאשם אבו מוך המנוח, אשר רשם עצמו כ"נהג ואיש ברזל" בטופס ההצעה והצהיר בכזב כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1961. בפועל, לאבו מוך לא היה רישיון עד אוקטובר 1971, שלושה חודשים לאחר פרסום הפוליסה. יתר על כן, ההנחה כי בעל הרכב המבוטח יהיה נהגו הקבוע הייתה מופרכת. פסק הדין של בית המשפט העליון התמקד בפרשנותו של סעיף 25 לפקודת ביטוח רכב מנועי (סיכוני צד ג'), המאפשר למבטחים לבטל פוליסות שהושגו תוך הסתרה או מצג שווא של עובדות חשובות. בית המשפט קבע כי חברת הביטוח המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה הכפול הנדרש על פי הסעיף. ראשית, הם לא הוכיחו כי מבטח זהיר היה נמנע מלהנפיק את הפוליסה אילו הוצגו העובדות האמיתיות. שנית, החברה לא הצליחה להוכיח כי הפוליסה הושגה בשל ההסתרה או ההצהרה הכוזבת. רשלנות חברת הביטוח באימות המידע והנוהג המקובל שלה לבטח כלי רכב ללא ציון פרטי הנהגים נשקלו נגדם. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, לדחות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולפסוק הוצאות למערערים הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון.