רע"א 5627/06

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לקבילות מסירת פרוטוקול חקירה של מומחה רפואי למומחה קודם בהערכה רפואית שמינתה בית המשפט. התקנות קובעות כי נפגע חייב להמציא למומחה מסמכים הנוגעים לטיפול הרפואי בו, אך אסור לו להגיש חוות דעת רפואית. המטרה היא לאזן בין זכותם של בעלי הדין למסור מידע רלוונטי לבין הצורך בעצמאותו ובאובייקטיביותו של המומחה. בדרך כלל, מומחה צריך לגבש את חוות דעתו על סמך מידע ממקור ראשון, אך יש יוצא מן הכלל אם הן המומחים הקודמים והן הנוכחיים ממונים על ידי בית המשפט, כדי להפחית את החשש למשוא פנים. מפסק הדין עולה כי הגבול בין פעולות מותרות ואסורות בנוגע להמצאה מקצועית אינו תמיד ברור, ולעיתים נדרשת גמישות. בעוד ששיתוף חוות דעת של מומחה קודם עם מומחה נוכחי מותר בנסיבות מסוימות, יש לגשת להצגת פרוטוקול החקירה בזהירות. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת, ולשקול את היתרונות אל מול פגיעה אפשרית ביכולתו של המומחה לתת חוות דעת עצמאית ויעילה. שלושה שיקולים עיקריים כוללים את בהירות הפרוטוקול, אובייקטיביות המומחה ויעילות התהליך. במקרה הספציפי שלפנינו, החליט בית משפט קמא שלא לשתף את המומחה בפרוטוקול בשל מידע לא רלוונטי ופוטנציאל להשפיע על אובייקטיביותו של המומחה. שיקול הדעת של בית המשפט נשמר, והבקשה לשיתוף הפרוטוקול נדחית. בנוסף, נדרשים המבקשים לשאת בהוצאות עורכי הדין של המשיב, בסך 10,000 ₪.