ת"א 6233/96

תקציר

מדובר במקרה של סוהר, התובע, שתבע את עמיתו, הנתבע, בגין לשון הרע לאחר שהאחרון העלה מספר טענות כלפיו. התובע מילא תפקידים בכירים בשירות בתי הסוהר והיה בעל רקורד ללא דופי. הנתבע, שהחזיק בדרגה נמוכה יותר, התלונן בפני מספר רשויות, לרבות נציב תלונות הציבור של הסוהרים, על כך שהתובע הטריד אותו לכאורה. הנתבע גם האשים את התובע בביצוע עבירות פליליות חמורות, כגון הברחת סמים לכלא וקבלת רכוש גנוב מאסירים. תלונות אלה נשלחו לגורמים שונים, שחלקם לא הוסמכו לקבל תלונות כאלה. הנתבע גם לא הוכיח כי טענות אלה הועלו מיד לאחר ששמע את הטענות, והעסיק את עדותו במשך מספר שנים עד שהתגלע סכסוך בינו לבין התובעת. בית המשפט קבע כי הנתבע לא הוכיח כי האסירים אכן יידעו אותו על התנהגותו העבריינית של התובע, וכי תלונותיו היו מעשה נקמה. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובע. הנתבע חויב לשלם לתובע פיצויים בסך 100,000 ש"ח, וכן שכר טרחה נוסף ושכר טרחת עורך דין, והכל בתוספת ריבית.