ע"א 7117/19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב דחיית ערעורה של המערערת מס' 3 על מחלוקת משפטית על תוקפה של עסקה בה היה מעורב משיב שהוכרז פסול דין. בית המשפט בחן האם הייתה למשיבה יכולת קוגניטיבית בעת ביצוע העסקה הראשונה לעמוד בדרישות החוזה המשפטיות. חרף טענותיו של המערער מס' 3, מצא בית משפט קמא את המשיב פסול דין, הנתמך בעדות מומחה בנושא הסכיזופרניה הכרונית שלו. זאת ועוד, בית המשפט התייחס להפרת הסכם העסקה על ידי המערערת בשל אי תשלום התמורה המוסכמת. למרות שהמערערת מס' 3 טענה כי התמורה שולמה, אי התאמה בין הסכומים הנתבעים והיעדר ראיות מספיקות הביאו את בית המשפט לקבוע אחרת. בנוסף, המערערת לא עמדה בהתחייבויות המס כמפורט בהסכם, ובכך הפרה אותו עוד יותר. חרף טענתה של המערערת 3 כי הדיון בתוקפה של העסקה הראשונה חורג מתחום הערעור, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי ביטול ההסכם היה כדין בשל ההפרה. הן השופט נ' סולברג והן השופט א' שטיין הסכימו עם השופט א' גרוסקופף בדחיית הערעור, אישרו את החלטתו המקורית של בית משפט קמא ובחרו שלא לפסוק הוצאות.