עת"מ 31534-12-09

תקציר

העתירה מערערת על ביטול רישיון הישיבה של העותר בישראל ועל צו גירוש נגדו. בית המשפט מוצא כי המשיב, בניסיון לעקוף את הדרישות הראייתיות הגבוהות יותר של המישור הפלילי, בחר בדרך מינהלית המבוססת על ראיות קלושות "לכאורה" להתנהלותו העבריינית הנטענת של העותר. זאת ועוד, המשיב פגע בזכותו של העותר לשימוע הוגן בכך שביטל את רישיון הישיבה שלו מבלי שניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו. הליך השימוע, שלא עמד בכללי הצדק הטבעי, היה פורמלי בלבד. בית המשפט מדגיש כי סמכויותיהם של פקחי יחידת עוז מוגבלות למקרים של חשד לישיבה בלתי חוקית ואינן חלות על בעלי אשרות תקפות, גם אם קיימות ראיות מנהליות לעבירה פלילית. השתלשלות האירועים שהובילה להחלטה על ביטול אשרת השהייה של העותר, לרבות מעצרו הבלתי חוקי על ידי פקחי יחידת עוז, משקפת באופן שלילי את מניעיו של המשיב ומטילה ספק בסבירות ההחלטה ובמידתיותה. הראיות המנהליות עליהן הסתמך המשיב נופלות מהסטנדרט הנדרש להחלטה כה משמעותית. ככלל, מעשיו של המשיב מעידים על זלזול בעקרונות הצדק הטבעי והמידתיות. משכך, פוסק בית המשפט לטובת העותר, מבטל את ביטול רישיון הישיבה שלו ואת צו הגירוש, ומעניק לו שהות של עשרה ימים לעזוב את ישראל ללא הסטיגמה של חותמת "הסרה" בדרכונו. בנוסף, נדרש המשיב לשאת בהוצאות העותר ובשכר טרחת עורך דין.