ת"א 48245-02-12

תקציר

לבית המשפט שיקול דעת לדחות תביעה על הסף לפי תקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת, כדי למנוע מבית המשפט לבזבז את זמנו על תביעות שאין להן סיכוי להצליח, גם אם הן נטענות במלואן. תקנה זו מופעלת נוכח חוסר תום לב, שימוש לרעה בהליכים משפטיים, או כאשר ידוע כי התובע אינו מסוגל להוכיח את טענתו. במקרה זה, התובע הגיש שתי תביעות בו זמנית באותו נושא, דבר המצדיק כשלעצמו את דחיית התביעה השנייה. כמו כן, התובע הסתיר מידע חיוני מהנתבעים, ומסר הצהרות מטעות לבית המשפט בנוגע להוצאות אגרת בית המשפט. אמיתותה של הגנת הפרסום חלה גם במקרה זה, שכן הפרסום בדבר מעצרו של עובד בנק ישראל הוא אמת והוא אינטרס לציבור. דיוק הפרסום אינו חייב להקפיד על כל הפרטים, כל עוד אי דיוקים כלשהם אינם גורמים נזק ממשי. מאחר שפסק הדין המכריע בתביעת הנזיקין קבע את עובדות האירוע, והתובע לא הפריך אותן, טענת הנתבעים לאמת בפרסום מתקבלת. בסיכומו של דבר, אין הצדקה שבית המשפט ידון בהליך סרק, ומשכך התביעה נדחית על הסף, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 10,000 ₪.