ת"א 14240-10-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעה אזרחית בתחום המקרקעין ואכיפת הסכם בין הורי התובעת לבין אבי הנתבעים. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה על הסף על יסוד תקופת ההתיישנות. בית המשפט בחן את המסגרת הנורמטיבית לדחיית תביעות ומצא כי יש להתייחס לבקשות מסוג זה בזהירות ולשמור אותן למקרים קיצוניים. בית המשפט הניח על נכונות העובדות שהוצגו בכתב התביעה ובחן האם הסעד שביקשו התובעים היה מוצדק. באשר לתקופת ההתיישנות, מצא בית המשפט כי התביעה נופלת תחת סעיף 21 לחוק ההתיישנות, החל על פסקי דין הטעונים ביצוע וקובע מגבלה של 25 שנה. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי הנספח להסכם לא היה חלק מפסק הדין, וקבע כי הוא צורף להסכם כאשר ניתן לו תוקף שיפוטי. פסק הדין, שאישר הסכם חלוקת רכוש, נמצא טעון ביצוע ולכן הייתה לו תקופת התיישנות של 25 שנה. התובעים טענו כי לא ניתן לבצע את פסק הדין שכן הוא מחייב תיקון צו רישום הבית המשותף, דבר שלטענתם לא ניתן היה ללא הסכמת בעלי דירות אחרים וכי יש להתלות את פעולות קידום הרישום, כמו גם חוסר ידיעתם כי הרישום לא בוצע, להקפיא את תקופת ההתיישנות. בית המשפט הסכים כי טענות אלה טעונות בירור עובדתי ויש להכריע בהן במהלך הדיון המהותי. כך גם לגבי טענת התובעים בדבר נאמנות קונסטרוקטיבית, לה התנגדו הנתבעים בטענה שהיא אינה ישימה לעסקאות מתנות. באשר לטענת השיהוי, ציין בית המשפט כי היא דורשת רמה גבוהה של הוכחות ובירור עובדתי, שהנתבעים לא סיפקו. בית המשפט הורה לנתבעים להגיש כתב הגנה עד למועד שנקבע, שלאחריו תתקבל החלטה על המשך ההליך. כמו כן נדונו הוצאות הבקשה, שייבחנו בפסק הדין הסופי. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ומיום 08/05/2023.