ע"א 184/89

תקציר

בפסק הדין התייחס בית המשפט לערעור שעסק בתביעות לשון הרע הקשורות לטענות על חבלה באוטובוס. המשיב הודיע לעמיתו, ירושלמי, כי ייתכן שהמערער היה מעורב בחבלה באוטובוסים, טענה הנחשבת ללשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. עם זאת, בית המשפט מצא כי המשיב פעל בתום לב וסיפק הגנה תקפה לפי סעיפים 15(2) ו-15(3) לחוק. ההצדקה לפרסום נחשבה סבירה בהתחשב בפוטנציאל הסכנה והנזק הכלכלי שגרמה החבלה, שנועדה להגן על האינטרסים של "טיולי גליל" ו"אורנג' טורס". בית המשפט הדגיש כי הפרסום נעשה ללא חריגה מגבולות הסבירות, כאמור בסעיף 16(א) לחוק, והמערערת לא הצליחה להוכיח חזקת חוסר תום לב לפי סעיף 16(ב). סירובו של המערער לעבור בדיקת פוליגרף וכנות אמונתו של המשיב בחשדות שלו תמכו בהחלטת בית המשפט. בא כוח המערערת ערער על קביעת תום הלב, אך בית המשפט קבע כי נטל ההוכחה בגין חוסר תום לב מוטל על המערערת. סתירות בעדויות בין המשיב לבין ירושלמי בדבר הלחץ הנטען של המשיב לפטר את המערער לא השפיעו על החלטת בית המשפט, שהעדיף את הקוהרנטיות והסבירות של המשיב. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשלם הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.