ת"א 50414-07-20

תקציר

התובעת שכרה מהנתבעים מבנה להפעלת בר. חוזה החכירה הראשוני היה לשנה אחת עם אופציה להארכה לשש שנים. בהמשך, מכרו לו שותפיו של התובע את מניותיהם, והוא הפעיל את הבר באופן עצמאי. בספטמבר 2019 סיכמו התובעת והנתבעת לחדש את חוזה השכירות לשנה נוספת לפחות באותם תנאים כמו חוזה השכירות הקודם. עם זאת, ההסכם המפורט לא נחתם בשל מחדל הנתבע וסכסוך בין הנתבע לאשתו. ביום 2.10.2019 פרץ הנאשם לבר יחד עם עובדים, הרס את פנים הבר ופינה את תכולתו. התובע שהה באותה עת בחופשה בתאילנד וחזר ומצא את עסקיו נהרסים. הנאשמים גם העבירו את בית הדפוס שלהם לתוך הבניין. בית המשפט קבע כי לתובעת היה הסכם שכירות תקף עם הנתבעים, ומעשיה של הנתבעת היוו הפרה בוטה של ההסכם. הנתבע לא היה רשאי להשתמש בכוח כלפי התובע, שהיה דייר כדין. יתר על כן, מעשיו של הנאשם חרגו מכל מידה סבירה של כוח המותרת על פי חוק. בית המשפט הורה לנתבעים לפצות את התובע בגין נזקיו. תביעת התובע לאובדן ציוד ומלאי התקבלה באופן חלקי. שווי הציוד נאמד בכ-47,600 שקל, ושווי המלאי ב-17,000 שקל, ובסך הכל כ-64,600 שקל. בית המשפט פסק גם 50 אלף שקל בגין עוגמת נפש. הנתבעים חויבו ביחד ולחוד בנזקים, לרבות פיצויים, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 84,600 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. סכומי פסק הדין היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.