ער"מ 41817-04-15

תקציר

השופט החליט כי ערעורו של דלק מוצדק בחלקו. ראשית, השופט טען כי יש לאפשר לדלק לערער על חלקי בקשתם שנדחו, שכן אין סיבה למנוע מהם לעשות כן, גם אם חלק מטענותיהם התקבלו. שנית, באשר לטענת דלק בדבר טעויות יסודיות בשמאות שבמחלוקת, קבע השופט כי קביעותיו של השמאי המכריע יתערבו רק בנסיבות חריגות והפער בין השמאות אינו מצביע על טעות כלשהי מטעם השמאי. עם זאת, השופטת פתחה בפני דלק דלת צרה להציג את עמדתה ביחס לטעות הנטענת בתביעה הראשונה, ביחס לטענות השלישית והרביעית שאושרו. מנגד, דחתה השופטת את טענת חוסר תום הלב מצד העירייה, וקבעה כי אין ראיות לדרישה כספית בחוסר תום לב. בהמשך לערעור העירייה קבעה השופטת כי הטענות בדבר חריגה מהציפיות ופגיעה בצדק הטבעי טעונות בירור, ועל כן ההחלטה להעניק לדלק חופשה להתגונן מפני טענות אלה לא תיפגע. השופטת בחרה גם לדחות את טענת העירייה בדבר גובה הערבות הנקוב בהחלטה, וציינה כי הערך המספרי הסופי הנזכר מייצג את הסכום הקובע, שהוא סביר. בעקבות זאת נדחה ערעור העירייה. לפיכך, ערעורה של דלק מתקבל בחלקו, והעירייה תצטרך לשלם 7,000 שקל הוצאות דלק בתוך 30 יום.