פש"ר 1909/08

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למחלוקת על הזכויות בכספים הנובעת ממכירת מקרקעין של פושט רגל. הכספים נתבעו על ידי הנמחה (המשיב) והנאמן על נכסי פושט הרגל. הנאמן טען כי המחאת הזכויות אינה תקפה משום שלא נרשמה כראוי, וכן כי היא נתנה העדפה בלתי הוגנת לנושה ספציפי (המשיב) על פני נושים אחרים, דבר האסור על פי חוק. מנגד, טען המשיב כי אין צורך ברישום שכן הזכויות כבר נפרעו, וכי המחאת הזכויות אושרה בפסק דין. השופטת פתחה והעירה כי המשיב אינו חולק על כך שההמחאה לא נרשמה, והסבירה כי המחאות עתידיות לא רשומות אינן תקפות כנגד נאמן, אלא אם הן נופלות לפטורים מסוימים. לאחר מכן קבע השופט כי המחאת הזכויות נופלת לאחד הפטורים הללו, שכן מדובר בהמחאת זכויות על פי חוזה, שמועד פירעונו הוא לאחר ההמחאה. לפיכך קבע השופט כי סעיף 97 לפקודת פשיטת הרגל אינו חל במקרה זה. לאחר מכן עבר השופט לדון בטענת הנאמן כי יש לבטל את ההמחאה לפי סעיף 98 לפקודה, המבטל עסקאות שנעשו על ידי פושט רגל בסמוך לפני פשיטת הרגל, אם הם נותנים העדפה בלתי הוגנת לנושה ספציפי. השופט הסכים עם הנאמן, וקבע כי החייב אכן היה חדל פירעון בעת ההמחאה, וכי סמיכות ההמחאה לבקשת פשיטת הרגל (3 שבועות) היוותה ראיה חזקה לכוונה להעדיף את המשיב באופן בלתי הוגן על פני נושים אחרים. בנוסף, השופטת ציינה כי החייב היה במצוקה כלכלית מזה זמן מה, וכי ההמחאה באה לאחר שהחייב הפר הסכם פשרה קודם עם המשיב. השופטת דחתה גם את טענת המשיב ביחס לפסק הדין המאשר את ההמחאה, וציינה כי פסק דין אינו יכול להקנות לנושה יתרון על פני נושים אחרים. משכך, פסק השופט לטובת הנאמן, והורה כי הכספים שבמחלוקת יישארו בקופת פשיטת הרגל, וכי המשיב ישלם לנאמן שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.