ע"פ 290/63

תקציר

פרשת אסם נסאף נ' היועץ המשפטי לממשלה נסובה סביב פרשנות תחולתו של חוק חדש בדבר תקופת ההתיישנות על עבירות פליליות לפי פקודת מס הכנסה. המערער, שהורשע בשמונה עבירות, ובהן השמטת הכנסות וניהול פנקסי חשבונות כוזבים, טען כי החוק המתוקן, שהאריך את תקופת ההתיישנות, אינו צריך לחול רטרואקטיבית על העבירות שבוצעו טרם חקיקתו. הסנגור טען כי תקופת ההתיישנות הקודמת כבר פקעה ולא ניתן להחיל את התקופה המוארכת באופן מפריע. השופט כהן והנשיא אולשן קבעו כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות המוארכת הקבועה בתיקון משנת 1957 מיום חקיקתו, ומאחר שטרם הסתיימה, התביעה מותרת. הם פירשו את החוק לטובת הנאשם, כלומר אם התקופה הייתה מסתיימת לפני התיקון, התביעה לא הייתה מתאפשרת. השופט זילברג, אף שהסכים עם דחיית הערעור, נקט גישה שונה. הוא טען כי תקופת ההתיישנות משרתת את האינטרס הציבורי וחוק חדש המרחיב אותה חל באופן מיידי על התיישנות בתהליך, שכן חזקה עליה שהיא משרתת טוב יותר את טובת הציבור. בנוסף, ההודאה שמסר המערער במהלך החקירה נחשבה קבילה על ידי השופטים, שכן לא נמצאו ראיות לאמצעים פסולים או להבטחות שניתנו למערער. השופטים מצאו די ראיות כדי לתמוך בהרשעה, והעונש של שלושה חודשי מאסר בפועל וקנס לא נחשב חמור יתר על המידה. בסופו של דבר נדחה הערעור, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר.