ע"פ 750/80

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ב-34 סעיפים של פריצה וגניבה, ונגזרו עליו שנתיים מאסר על כל סעיף, כאשר על כולם פרט לשנת מאסר על תנאי. ההרשעה התבססה בעיקרה על הודאותיו של המערער. המערער ערער על ההרשעה, וטען כי הודאותיו נגבו על סמך הבטחות מהמשטרה, ועל כן יש לפסוק אותן כבלתי קבילות, וכן נעדרות כל משקל ראייתי בשל מצוקתו הנפשית כתוצאה משימוש בסמים. בית המשפט העליון דחה טענות אלה, בקובעו כי ההבטחות מהמשטרה היו בתגובה ליוזמותיו של המערער, וההודאות נמסרו מרצון, וכן היה להן משקל מספיק, הנתמך בראיות אחרות. עם זאת, בית המשפט העליון מצא בעיות בגזר הדין, ומצא את פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין המאסר על תנאי לא ברורה, ואולי מקלה מדי. בית המשפט שמע גם ערעור של המדינה שביקש להחמיר בעונש, וזה התקבל. עונשו של המערער הוחמר לחמש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. השופט ברק הסכים עם הכרעת הדין, אך הסתייג מהשאלה האם התמכרותו של המערער לסמים יכולה להיחשב כ"דבר מה נוסף" לתמיכה בהודאתו. השופט אלון הסכים שיש לדחות את הערעור על ההרשעה, אך הסתמך על "דברים" אחרים מלבד ההתמכרות לסמים כדי לחזק את ההודאה, ולא יחמיר את העונש מעבר לכך. פסק הדין ניתן היום, 10.6.81.