עת"מ 696/07

תקציר

העתירה עוסקת בהעסקת עובדים זרים בענף הבנייה בישראל באמצעות תאגידי כוח אדם. הסוגיה הראשונה נוגעת למכסת העובדים הזרים בענף שנקבעה על ידי הממשלה, שלטענת העותרים יש להקפיד עליה בקפדנות על ידי הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים (הממונה). בית המשפט מסכים עם העותרים, וקובע כי לתאגידים הזכות לדרוש לקיים את החלטת הממשלה בדבר מספר העובדים שהם רשאים להעסיק, ומורה לממונה להוציא היתרים למכסה המלאה של 12,000 עובדים לשנת 2008. הסוגיה השנייה נוגעת לתנאים להחלפת עובדים זרים שעזבו את ישראל במהלך השנה. העותרים טוענים כי התנאים שהציב הממונה אינם סבירים ואינם מידתיים, אך בית המשפט חולק על כך, וקובע כי המכסה המרבית שקבעה הממשלה חלה רק על תחילת השנה. הסוגיה השלישית נוגעת לדרישה מתאגידים להגיש בקשה למינימום של 350 עובדים ובכפולות של 50, וכתוצאה מכך תשלום אגרות בקשה מיותרות. בית המשפט פוסק לטובת העותרים, קובע כי הדרישה אינה חוקית ומורה למשיבים לבחור בין שתי אפשרויות: מתן אפשרות לתאגידים לציין מספר כלשהו של עובדים בבקשותיהם או יישום מדיניות החזרים בגין דמי בקשה מופרזים. לבסוף, הסוגיה האחרונה נוגעת להיקף העבודה המינימלי הנדרש מעובדים זרים. העותרים טוענים כי יש לאפשר לתאגידים לנכות שכר לעובדים שאינם מתייצבים לעבודה ללא הסבר, אך בית המשפט חולק על כך, ומוצא את עמדת המשיבים להעניק הגנה נוספת לעובדים זרים סבירה. ככלל, העתירה מתקבלת בחלקה, והמשיבים נדרשים לקיים את פסקי הדין בסוגיה הראשונה והשלישית, בעוד שהעתירה נדחית בשני הנושאים האחרונים. כן נדרשים המשיבים לשלם לעותרים אגרות משפט ושכר טרחת עורך דין.