סע"ש 49698-01-18

תקציר

התובע, עובד שעבד במוסך הנתבעת מינואר 2014 ועד מרץ 2017, תבע מהנתבעת פיצויי פיטורים, פיצויי תקופת הודעה מוקדמת ותשלומים שונים נוספים. התובע טען כי פוטר, ואילו הנתבע טען כי התובע התפטר. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי התובעת התפטרה. לפיכך, נדחו התביעות לפיצויי פיטורים ולפיצויי תקופת הודעה מוקדמת. בית הדין בחן תביעות שונות נוספות הנוגעות לתשלום עבור חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, שעות נוספות, ותק, הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה. בית המשפט מצא כי בידי הנתבעת רישומי נוכחות ותלושי שכר מהימנים, אשר סתרו רבות מטענות התובע. השופטת קיבלה את טענות הנתבעת וראיותיה בנוגע לשכרו היומי של התובע, פדיון ימי חופשה שנתית, דמי חגים, שעות נוספות ודמי הבראה. הנתבעת חויבה לשלם לתובע 2,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, 1,536 ₪ הפרשות לפנסיה, 461 ₪ בגין שווי ימי חופשה שנפדו ו-1,863 ₪ כשכר עבור חודש מרץ 2017. סכומים אלו מסתכמים ב-5,860 ₪, מהם ינוכו 5,540 ₪ כתקופת ההודעה המוקדמת שהתובע היה צריך לתת אך לא עשה זאת. בנוסף, פסק בית המשפט על הלוואה שנטל התובע מהנתבעת. נמצא כי התובע חייב לנתבע 5,954 ₪ בגין יתרת ההלוואה והריבית. התובע חויב לשלם סכום זה לנתבע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. הנתבע, מצדו, הסכים לספק לתובע את המסמכים הדרושים לשחרור כספים מסוימים תוך 40 יום מיום מתן פסק הדין, שהם כספי פיצויי פיטורים שהופקדו. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבע 7,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום. השופטת ציינה כי טענות התובע היו מוגזמות, והנתבע נאלץ לעבור הליך משפטי ארוך ויקר. לפיכך, חויב התובע לשאת בהוצאות המשפט, לרבות שכר טרחת עורך דין, למרות שזכה בחלק מתביעותיו.