ע"א 60476-01-20

תקציר

שני ערעורים מאוחדים אלה נובעים מפסק דין של ערכאה נמוכה יותר, אשר פסק למשיב פיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה. הערעור הראשון, שהוגש על ידי המעסיק והמבטחת שלו, מנורה, מערער על כמה היבטים של פסק הדין, ובהם ממצאי בית המשפט בנושא אחריות, רשלנות תורמת וכימות נזקים. המערערת טוענת, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהסתמך על עדותו של המשיב בלבד, לא שקל כראוי עדויות וראיות מסוימות, וחישב באופן שגוי את שיעור הנכות התפקודית, את בסיסי השכר בעבר ובעתיד ואת שיעור הניכוי בגין קצבאות המוסד לביטוח לאומי. מנגד, ערעורו של המשיב מתמקד בסוגיה אחת, וקורא להכללת הפסדי פנסיה בחישוב הפסדי שכר בעבר ובעתיד. במהלך הדיון הכיר בא כוח המעסיק בתוקפו של ערעור המשיב. השופטת חננאל שרעבי, לאחר שדנה בתיק, מוצאת הצדקה רק באחת מטענות המעסיק: קביעת הנכות התפקודית. שרעבי מסכים כי הערכאה הנמוכה יותר לא הכירה די הצורך ביכולתו של המשיב לעבוד בתפקידים אחרים מלבד תפקידו הקודם כמפעיל ציוד. עוד מציינת השופטת כי למרות הסיכונים הכרוכים בעבודה כמפעיל ציוד כבד, המשיב המשיך לעסוק בתחום זה במשך שנים לאחר התאונה. לפיכך, מסיק שרעבי כי יש להפחית את שיעור הנכות התפקודית מ-45% ל-40%. באשר לערעורו של המשיב, פסק השופט שרעבי לטובתו, וקיבל את הטענה להכללת הפסדי פנסיה בחישובי הפסדי שכר בעבר ובעתיד. השופט מתקן בהתאם את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר ומורה לצדדים להגיש בקשה משותפת להכרעה שיפוטית במידה ויתגלעו חילוקי דעות לגבי התחשיבים. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, וכל ערבות שהופקדה תוחזר לו. השופטת אספרנסה אלון והשופטת עמית שושנה שטמר מסכימים עם פסק הדין.