עת"מ 52031-10-18

תקציר

העותרת מערערת על הטלת היטל סלילה על ידי העירייה על הנכס שהם חוכרים. ההיטל נועד לממן הקמת תשתיות, וחוקיותו סובבת סביב הגדרת "נכס גובל" כהגדרתו בחוק הסלילה. הסעיף דן בטענות ובפסיקות השונות הנוגעות לסמכותן של הרשויות המקומיות להטיל היטלי פיתוח, ומגיע למסקנה כי הטלת היטלים כאלה היא לגיטימית כל עוד קיים קשר מינימלי בין העלות לבין התועלת לבעל הנכס. במקרה זה, הנכס מוגדר כיחידה אחת בפנקסי המקרקעין, ולמרות שהוא חולק ליחידות נפרדות על ידי הבעלים, חלוקה זו אינה מבוססת על תוכנית מתאר מאושרת. לפיכך, על פי הגדרת חוק הסלילה, רכושו של העותר נחשב גובל, וההיטל המוטל עליו מוצדק. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי היטל הסלילה משול למס, אותו נדרשים כל בעלי הנכסים באזור לשלם, ויחס ההנאה הנדרש הוא מינימלי במקרה זה. לפיכך, העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם לעירייה הוצאות בסך 7,500 ₪.