דנג"צ 14782-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **הליך משפטי ורקע:** ההחלטה עוסקת בבקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (בג"ץ 5819/24) שניתן ביום 19.11.2025. הבקשה הוגשה על ידי "איחוד הישיבות באר"י (ע"ר)" והיא מתמקדת באופן בלעדי בצו הביניים שניתן במסגרת פסק הדין. פסק הדין המקורי (בג"ץ 5819/24) ניתן בעקבות הליך קודם (בג"ץ 6198/23) שבו נקבע, על ידי הרכב של תשעה שופטים, כי בהיעדר מסגרת חקיקתית מתאימה, אין לרשות המבצעת סמכות להימנע מגיוס תלמידי ישיבות לצה"ל, וכי על המדינה לפעול לאכיפת חוק שירות ביטחון על תלמידי ישיבות. במסגרת בג"ץ 6198/23 ניתן צו ביניים שמנע "הפחתה של תקופת שירות או כל תקופה רלוונטית אחרת לעניין גיוסם ושירותם של בני ישיבות" עד לסוף שנת 2025, על מנת לאפשר לצבא למצות הליכי מיון וגיוס. בג"ץ 5819/24 עסק באכיפת חובת הגיוס, ובמסגרתו ניתן, פה אחד, צו מוחלט המחייב את המדינה לנקוט בצעדי אכיפה. בנוסף, לבקשת המדינה, ניתן צו ביניים נוסף, זהה לצו הקודם, שיהיה בתוקף עד סוף שנת 2026. צו ביניים זה ניתן לאור עמדת בית המשפט כי אין להרשות למי שהשתמט מחובת הגיוס להפיק מכך תועלת. **טענות המבקשת:** המבקשת טוענת כי פסק הדין (בג"ץ 5819/24) קבע "הלכה חדשה וקשה" בעלת השלכות מרחיקות לכת על סדרי הדין בעתירות לבג"ץ ועל זכויות מתדיינים. לשיטתה, בית המשפט העניק למשיבים סעד אופרטיבי (הארכת צו הביניים) שלא התבקש על ידי העותרים, וזאת ללא מתן צו על-תנאי. היא רואה בכך "קיצור דרך" הפוגע בצדק הדיוני וסותר את הכלל לפיו צו מוחלט יינתן רק לאחר מתן צו על-תנאי. המבקשת טוענת גם שהמותב (ההרכב השיפוטי) לא דן לעומק בשאלת הסמכות להעניק צו ביניים מהסוג הנדון, והסתפק בהפניה למקרים קודמים, בעוד שהשאלה העקרונית לא זכתה לליבון ראוי. **החלטת בית המשפט (כבוד השופט אלכס שטיין):** כבוד השופט אלכס שטיין דחה את הבקשה לקיום דיון נוסף. **נימוקים לדחייה:** 1. **תנאים לקיום דיון נוסף:** השופט הזכיר את התנאים המצומצמים לקיום דיון נוסף, כפי שנקבעו בסעיף 30 לחוק בתי המשפט. אלה כוללים סתירה בין הלכות קיימות, או חשיבות, קושי או חידוש יוצאי דופן של ההלכה. הודגש כי ההלכה החדשה צריכה "לגלות עצמה על פני פסק הדין" באופן ברור ומפורש, וכי דיון נוסף אינו משמש כערעור על יישום הדין. 2. **היעדר הלכה חדשה:** השופט קבע כי טענת המבקשת בדבר קביעת הלכה חדשה לפיה ניתן להעניק סעדים החורגים מהמסגרת הדיונית של צו על-תנאי, אינה מבוססת. עיון בפסק הדין מלמד, לשיטתו, כי לא נערך דיון משפטי בסוגיה זו ולא נקבעה הלכה כלשהי בעניין. בית המשפט לא גילה דעתו על כוונה לקבוע הלכה חדשה. 3. **צו ביניים – סעד קונקרטי ויישום דין קיים:** השופט הסביר כי מדובר במתן צו ביניים קונקרטי, המוגבל בזמן, במסגרת שיקול הדעת של המותב הדן בעתירה. צו זה ניתן תוך יישום הכללים הנהוגים במקרים כאלה לנסיבות הספציפיות. כמו כן, צוין כי צווי ביניים דומים ניתנו בעבר בהליכים שעסקו בסוגיית גיוס בני ישיבות. בית המשפט מצא כי התקיימו התנאים למתן צו הביניים, לאחר ששמע את טענות המבקשת. לדידו, זוהי "החלטה אשר נטועה כל-כולה בדל"ת אמות המקרה הפרטני. עסקינן לא ביצירת כלל משפטי חדש, אלא ביישום הדין הקיים". יישום זה, גם אם אינו מקובל על המבקשת, אינו מקים עילה לדיון נוסף. 4. **הרכב מורחב:** השופט העלה ספקות בנוגע לאפשרות לקיים דיון נוסף בפסק דין שניתן בהרכב של חמישה שופטים, בהתאם ללשון סעיף 30(א) לחוק בתי המשפט המתייחס ל"ענין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה". אף אם התקיימו בעבר מקרים חריגים כאלה, הדבר נעשה שימוש בכלים פרשניים עוצמתיים. השופט הדגיש כי התנאים לקיום דיון נוסף בפסק דין שניתן בהרכב של חמישה שופטים הם "חריגים שבחריגים, נדירים שבנדירים", וכי המקרה דנן אינו נמנה עמם, בפרט כאשר פסק הדין ניתן פה אחד. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הגבלת השימוש בדיון נוסף:** ההחלטה מדגישה את אופיו החריג והמצומצם של הליך הדיון הנוסף, ומיישמת את הדרישות המחמירות לגבי הצגת הלכה חדשה באופן מפורש וברור. * **הבחנה בין קביעת הלכה ליישום דין:** נימוק מרכזי לדחייה הוא ההבחנה בין יצירת הלכה משפטית חדשה, לבין יישום הדין הקיים לנסיבות מקרה קונקרטיות. השופט קבע כי מתן צו הביניים היווה יישום דין ולא יצירת הלכה. * **סמכות בית המשפט העליון במתן צווי ביניים:** ההחלטה מבהירה כי בית המשפט, במסגרת הדיון בעתירה, פועל בגדרי שיקול הדעת המסור לו להעניק סעדים זמניים (צווי ביניים) כחלק מההליך, גם אם לא התבקשו במפורש על ידי העותרים. * **המשך המדיניות השיפוטית בנושא גיוס בני ישיבות:** ההחלטה משקפת את המשך הקו השיפוטי שנקבע בפסיקות קודמות בנוגע לחובת גיוסם של בני ישיבות, ובפרט את העמדה כי אין לאפשר להם להפיק תועלת מהשתמטות מחובה זו. * **הערה פוטנציאלית לגבי דיון נוסף בפסק דין של הרכב מורחב:** ההחלטה מעלה סוגיה פרשנית מעניינת בנוגע ליכולת לקיים דיון נוסף בפסק דין שניתן בהרכב של חמישה שופטים, תוך הצבעה על הקשיים הפרשניים הכרוכים בכך. **סיכום:** כבוד השופט שטיין דחה את הבקשה לקיום דיון נוסף, בקובעו כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי פסק הדין קבע הלכה חדשה ומשמעותית, כי אם יישם את הדין הקיים לנסיבות מקרה ספציפיות. ההחלטה מדגישה את הפרקטיקה השיפוטית בנוגע לצווי ביניים ואת הגבולות של הליך הדיון הנוסף.