ע"א 11902/04

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בשני ערעורים בגין תאונת דרכים שאירעה בשנת 1994 והביאה למותו של יעקב חוסיין. המערערים הם עזבונו של המנוח, יחד עם גרושתו ושתי בנותיהם, ואילו המשיב הוא המבטח של הרכב המעורב בתאונה. המחלוקת העיקרית נסובה סביב מעמדה של גרושתו של המנוח וזכאותה לפיצויים כתלויה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערערים, וקבע כי גרושתו אכן הייתה תלויה במנוח למרות גירושיהם. עם זאת, בית המשפט העליון נקט עמדה שונה. נמצא כי למרות קיום מערכת יחסים והבאת ילד משותף לאחר הגירושין, המנוח וגרושתו אינם יכולים להיחשב כידועים בציבור. פסק הדין במקרה זה חורג מהחלטות קודמות, שהכירו בידועים בציבור בנסיבות דומות. בית המשפט הצדיק זאת בכך שהדגיש כי גירושין מסמלים בדרך כלל את סוף חייהם המשותפים של בני הזוג וכי חזרה למצב של ידועים בציבור דורשת ראיות משכנעות, שלא היו קיימות במקרה זה. בנוסף, המנוח וגרושתו הסכימו במפורש להפריד את חייהם ורכושם, והוא קיים יחסי אישות עם נשים אחרות. בנסיבות אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי גרושתו אינה תלויה במנוח. עם זאת, עיזבון המנוח היה זכאי לפיצוי בגין אובדן השתכרות בשנים שלאחר התאונה. בית המשפט התווה את אופן חישוב פיצוי זה וקבע כי חישובו של בית המשפט המחוזי היה לקוי. משכך, היא החזירה את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך חישוב מחדש של הפיצויים המגיעים לעיזבון, תוך התחשבות בדינמיקה הספציפית של מערכת היחסים בין המערערים לבין המנוח. עוד הובהר בפסק הדין כי הפיצוי בגין העיזבון צריך לכלול את הפסד ההשתכרות בשנים האבודות, בנוסף לסכומים שנפסקו בגין הוצאות הלוויה ותוחלת חיים מקוצרת. ניכויים יבוצעו מסכום כולל זה כפי שיורה בית המשפט המחוזי.