ת"פ 5966/08

תקציר

הנתבע, רועי לנג, היה הבעלים ובעל השליטה בקבוצת סימודן, שכללה מספר חברות כגון סימודן אחזקות וסימודן בונדס. לאנג היה גם מנהל תיקים מורשה. כתב האישום מייחס ללנג עבירת תרמית בניירות ערך לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך בגין ביצוע שורה של עסקאות עצמיות במניותיהן של שתי חברות, פרג ונדל"ן, בין יולי 2002 לספטמבר 2003. העסקאות בוצעו בין שתי חברות מקבוצת סימודן, סימודן הולדינגס וסימודן בונדס, שלנג היה מקבל ההחלטות הבלעדי בהן. על פי החשד, לנג יזם ותכנן את העסקאות, תוך שהוא מחליט על תאריכים, כמויות ותעריפים. העסקאות בוצעו על ידי לנג עצמו או באמצעות עובדת, הנתבעת דידה בן אסייג. בן אסייג הואשם כשותף לתרמית בניירות ערך. בית המשפט הרשיע את לנג ב-19 סעיפים של תרמית בניירות ערך לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך. הראיות הראו כי לנג ביצע עסקאות עצמיות, ובמקביל קנה ומכר את אותם ניירות ערך באמצעות חשבונות שונים שבשליטתו. עסקאות אלה התאפיינו באלמנטים מזויפים, לרבות מרווחי זמן קצרים בין פקודות סותרות, עליות מחירים קבועות ומחושבות וסחירות מינימלית של המניות. פעולותיו של לאנג השפיעו על שערי הסגירה של המניות, יצרו ייצוג שוק מעוות והשפיעו על המחירים. בית המשפט הגיע למסקנה כי לנגה הייתה כוונה לבצע מניפולציה במחירים במרמה. בנוסף, הרשיע בית המשפט את לנג בעבירה על חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות וניהול תיקי השקעות ועל חוק השקעות משותפות בנאמנות. לנגה ביצע עסקאות בחשבונות של חברות שבשליטתו מבלי לעמוד בתנאי הסף הקבועים בחוק. סימודן אחזקות הורשעה גם בתרמית בניירות ערך לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, שכן נהנתה מעסקאות המרמה שביצע לנג וממכירת המניות לאחר מכן. עם זאת, בית המשפט זיכה את בן אסייג מאשמת תרמית בניירות ערך, שכן הראיות לא ביססו את מודעותה לאופי המרמה של העסקאות או לכוונתה להשפיע על מחירי המניות. תפקידה היה טכני והוגבל לביצוע פקודות כפי שהורה לנג. בעוד בן אסייג ידעה כי לנג מבצעת עסקאות מתואמות, בית המשפט לא יכול היה לקבוע מתי בדיוק היא הבינה זאת או אם היא מבינה את ההשלכות.