תמ"ש 313-01-11

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בתביעת מזונות משקמים בין שני יהודים שניהלו מערכת יחסים הדומה לידועים בציבור, והביאו לעולם שני ילדים משותפים. התובעת, שיזמה את הפרידה, תבעה מזונות מהנתבע כדי לפרנס את עצמה עד שתוכל להיות עצמאית, תוך שהיא מציינת פער הכנסות משמעותי ביניהם. עם זאת, הנתבע חלק על התביעה, וטען כי הם אינם ידועים בציבור ושמרו על כספים נפרדים לאורך כל מערכת היחסים שלהם. עוד טען כי מעולם לא היה אחראי לצרכיה האישיים של התובעת וכי כל תמיכה כספית שניתנה הייתה אך ורק לילדים ולמשק הבית. השופטת פתחה את דבריה בפירוט השלבים הפרוצדורליים לבירור תביעת ידועים בציבור, והדגישה כי דיוני מזונות משקמים צריכים לבוא בעקבות הכרעה בתביעות מזונות ילדים וחלוקת רכוש, שיש להן עדיפות. גישה זו מבטיחה ראייה כוללת של מצבם הכלכלי של הצדדים. במקרה זה, השופט פסק נגד התביעה למזונות משקמים, תוך ציון מספר נימוקים. ראשית, התנהגותו של הנתבע במהלך מערכת היחסים ביניהם לא הצביעה על חובה כלשהי לשלם מזונות לאחר הפרידה, שכן הוא נהג בחסכנות ואף בקמצנות כלפי התובעת. שנית, בעוד שמשך הקשר והילדים המשותפים תמכו בתביעה, תנאים אחרים לא התקיימו. התובעת לא הוכיחה תלות מוחלטת בנתבע, וכושר ההשתכרות שלה לא נפגע מהקשר. כמו כן, התובעת לא חוותה הפסד כספי, וגילה הצעיר ופוטנציאל השתכרותה לא נפגעו. בנוסף, השופטת ציינה כי התובעת לא סיפקה ראיות לחיים ברעב למרות טענותיה וקיבלה הטבות משמעותיות בעת הפרידה, לרבות דיור ללא שכר דירה, תכולת הבית המשותף ורכב – שנחשבו מספיקים לשיקומה. גם הצדדים ניהלו אורח חיים צנוע, ויוזמתה של התובעת את הפרידה החלישה עוד יותר את תביעתה. בסופו של דבר החליט השופט כי אמנם קיימת עילת תביעה למזונות משקמים בתיאוריה, אך נסיבותיו הספציפיות של המקרה אינן מצדיקות פסיקה כזו. מצבה הכלכלי של התובעת לא היה קשה כפי שנטען, והסכם הפרידה אליו הגיעה עם אבי הנתבע סיפק לה משאבים נאותים. לפיכך, התביעה למזונות משקמים נדחתה, והתובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכר טרחת עורך הדין.