ת"א 113736/00

תקציר

מדובר בתביעת לשון הרע בין שני עורכי דין המייצגים צדדים יריבים בשורה של תביעות עבודה. התובע, המייצג את עמישב שירותים בע"מ, האשים את הנתבע, לשעבר מנהל עבודה עמישב שהפך לעורך דין, בכך שהשמיע נגדו דברי לשון הרע במהלך הליכים משפטיים ובמסמכי בית משפט כתובים. ההתבטאויות התייחסו לחקירת משטרה לכאורה והגשת כתב אישום נגד התובע, וכן להליכים משמעתיים נגדו בלשכת עורכי הדין. הנתבעת טענה כי דבריה מוגנים תחת סעיף החיסיון בחוק איסור לשון הרע, המעניק חסינות להתבטאויות עורכי דין שנאמרו במהלך דיונים משפטיים. השופט הסכים עם הנאשם וקבע כי החיסיון המוחלט המוקנה לפי סעיף 13(5) לחוק משרת את האינטרס הציבורי בהבטחת הליך משפטי חופשי וחסר עכבות. השופט הדגיש את כוונת המחוקק להעדיף את חופש הביטוי בהליכים משפטיים על פני פגיעה אפשרית במוניטין, מה גם שלשכת עורכי הדין יכולה להטיל סנקציות בגין התנהגות מקצועית בלתי הולמת. זאת ועוד, הנסיבות שקדמו לאמירות המכפישות, שהתאפיינו במריבות והתגרויות בין עורכי הדין, שקלו כנגד פסילת החסינות. השופט התייחס גם למידתיותו של סעיף 13(5) לחוק היסוד והגיע למסקנה כי הוא אינו פוגע בזכות לכבוד האדם ולחירותו. בנוסף, נדונו טענות הנתבע בדבר אמת ותום לב, כאשר השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. בסופו של דבר, דחתה השופטת את תביעת לשון הרע, והדגישה כי הנסיבות אינן מצדיקות הסרת ההגנה שמקנה תניית החיסיון.