ת"א 7384/05

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות בשתי חלקות משנה בנכס בירושלים, אשר התובעת, עמותה רשומה, טוענת כי קיבלה כתרומה מסבה וסבתה. התובעת מבקשת להוציא את ידי הנתבעים מהנכס ולרשום אותו על שמה. הנתבעים, שהם קרובי משפחה של התובעת, מכחישים טענה זו וטוענים כי הנכס ניתן להם במתנה. הראיה המרכזית היא מסמך, שהוצג על ידי התובעת, ממנו עולה לכאורה כי הנכס נתרם לעמותה, אך הנתבעים מעלים מספר שאלות לגבי אמיתותו. השופט בוחן בכובד ראש את גרסאות הצדדים לאירועים ואת הראיות שהוצגו. הם שוקלים את ההפרכות ומגיעים למסקנה כי המסמך של התובע, אף שאינו חף מפגמים, אמין דיו כדי לקבוע כי נטל ההוכחה מוטל על התובע. השופט בוחן גם את ראיות הנתבעים כי הנכס ניתן להם במתנה, אך מוצא כי גם טענה זו אינה חפה משאלות. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת התובע, וקובע כי הסבים והסבתות אכן תרמו את הנכס לעמותה. החלטת השופטת מתבססת על מספר גורמים: אמינות המסמך של התובעת, עבודות השיפוץ הנרחבות שביצעה התובעת והתנהלות הסבים והסבתות בכך שלא הודיעו לעמותה על ביטול המתנה. השופט מורה לרשום את הקרקע על שם התובעים ופוסק להם הוצאות ושכר טרחת עורך דין.