ע"א 4322/15

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למספר תביעות שהוגשו על ידי רוכשי בתים בפרויקט הבנייה עין חמד. הפרויקט שווק כ"דירות נופש", אך בפועל נבנה על קרקע המיועדת למלונאות. בעקבות הליכים משפטיים ומנהליים שונים הורו רשויות התכנון והבנייה לנתק את הבתים מתשתיות ומחשמל, והפכו אותם לבלתי ראויים למגורים. הרוכשים הגישו תביעות נגד גורמים שונים המעורבים בפרויקט, לרבות היזמים, שהם המערערים במקרה זה. לאחר שנים של התדיינות הגיעו יתר הנתבעים להסכם פשרה עם הרוכשים, אך המערערים לא הצטרפו אליו. תחת זאת, חויבו המערערים על ידי בית משפט קמא לשפות את הנתבעים בשיעור של 50% מסכום הפשרה, בעקבות ממצאי מרמה ומצג שווא רשלני. פסק הדין ופסק הדין החלקי לטובת הסדר הפשרה הם נושא הערעור הנוכחי. ערכאת הערעור קבעה כי הערעור לוקה בחסר יסוד ואישרה את פסק דינו של בית משפט קמא. המערערים טענו כי סכום הפשרה אינו מחייב אותם, אך בית המשפט קבע אחרת, בהסתמך על תמלילי דיונים שבהם הסכים בא כוח המערערים לסכום. בית המשפט אף הסכים עם ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא ודחה את טענות המערערים בדבר החבות, בקובעם כי הן ברורות ומבוססות על קביעות עובדתיות שאין להתערב בהן. ערכאת הערעור הוסיפה והדגישה כי המערערים, כעושי עוולה, היו אחראים אף שלא הצטרפו להסכם הפשרה וכי חלוקת האחריות הושארה בצדק לשיקול דעתו של בית משפט קמא. לבסוף נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים.