ע"א 5483/00

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגישו שיכון עובדים בע"מ ושתיים מחברות הבת שלה (המכונים ביחד "המערערים") נגד עיריית חולון ("המשיב") לפיצויים בגין הפקעת אדמותיהם בשנות השישים, לצורך הקמת שכונת קריית שרת. המערערים ביקשו לחייב את המשיב להעמיד בפניהם קרקע חלופית כפיצוי, או לחילופין פיצוי כספי בסך 11,731,599 ₪ בתוספת ריבית. בבעלות המערערים היו 65 דונם בשטח שהופקע על ידי העירייה לצורך הקמת השכונה החדשה, וטענו כי הם זכאים לקבל קרקע חלופית בהיקף של 70%-75% מרכושם המקורי. התביעה התבססה על חליפת מכתבים בין המערערים לבין עיריית חולון, שלטענת המערערים היוותה חוזה מחייב המחייב את העירייה לספק להם קרקע חלופית. בנוסף, טענו המערערים כי העירייה הפלתה אותם לרעה לעומת בעלי קרקעות אחרים באזור שקיבלו פיצוי נוח יותר. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את תביעת המערערים, והביא אותם לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את הרקע ההיסטורי ואת היחסים המשפטיים בין הצדדים, דחה אף הוא את הערעור. בית המשפט קבע, כי חליפת המכתבים, יחד עם החלטת העירייה בעניין ההפקעה, מעידים על התחייבות המשיב להקצות קרקע חלופית למערערים. עם זאת, תוכנה של חובה זו נמצא קשור לשווי הקרקע ולא לשטחה. פרשנותם של המערערים להתחייבות נמצאה שגויה, שכן היא התבססה על ההנחה כי הם זכאים לקבל 75% מהשטח המופקע, שלא נתמכה בראיות. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערערים לא הוכיחו את טענתם לפיצוי בלתי הולם, שכן דו"ח השמאות שהציגו היה פגום ולא שקל את שווי הקרקע שהתקבל בפועל. באשר לטענת הקיפוח, קבע בית המשפט כי מצבם של המערערים שונה מזה של בעלי קרקעות אחרים משום שבחרו שלא להצטרף להסכמות שהושגו בין העירייה לבין ועדות בעלי הקרקע. המערערים הציעו מנגנון פיצוי אחר ואינם יכולים כעת לטעון להפליה רטרואקטיבית. בסיכומו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי תביעת המערערים אינה ראויה, והורה להם לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 75,000 ₪.