ת"צ 39644-04-20

תקציר

פסק הדין דוחה את דיני ההתנגדות, וקובע כי המתנגד אינו לקוח של החברה המשיבה, ואינו פועל לטובת חברי הקבוצה, ולפיכך אינו עומד באמות המידה הקבועות בסעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות. המתנגד לא הגיש כל תצהיר לתמיכה בטענותיו, המחייב על פי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי. לגופו של עניין, הסכם הפשרה הוא סביר ולטובת הלקוחות, וההגדרה של מעמד הלקוחות ראויה. טענות המתנגדים בדבר היעדר מידע, הפער בין הסעד המבוקש המוצע לבין חובותיה של המשיבה על פי החוק, נדחות כולן שכן הסדר הפשרה מוסיף שכבת אבטחה נוספת להגנה על נתוני הלקוחות, וההגדרות של סוג הלקוחות אינן אשמות בהפרת האבטחה. עוד צוין בפסק הדין כי הדיון בגובה הגמול ושכר הטרחה יידון בהחלטה נפרדת, וההתנגדות אינה משפיעה על החקירה הנפרדת שעורכת הרשות להגנת הפרטיות. לבסוף, חויבו המתנגדים לשלם הוצאות משפט הן למשיב והן למבקש, וההחלטה בבקשה לאישור הסדר הפשרה תינתן בנפרד.