בר"ע 1826/07

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על החלטת מנהל ההוצאה לפועל לדחות בקשה לסגירת תיק הוצאה לפועל ולהשבת כספים שנגבו בעקבות פסק דין. פסק הדין המקורי הורה למערער לשלם למשיב 1,003,350 ₪, ומשהמשיב פתח בהליכי הוצאה לפועל, ביקש המערער רשות להתגונן. הבקשה נדחתה תחילה אך בהמשך התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר ביטל את פסק הדין ונתן למערער רשות להתגונן. לאחר מכן פנה המערער למנהל ההוצאה לפועל בבקשה לסגור את תיק ההוצאה לפועל ולהשיב את הכספים שנגבו, אך בקשה זו נדחתה. המערערת ערערה על החלטה זו וטענה כי ראש ההוצאה לפועל שגה בכך שלא החזיר את הכספים, ואילו המשיב טען כי פסק הדין בוטל בשל פגם פרוצדורלי. עם זאת, השופט פסק לטובת המערער, קיבל את הערעור והורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל והשבת הכספים שנגבו למערער, בצירוף הוצאות נלוות ושכר טרחת עורך דין. השופט קבע כי שיקול הדעת של ראש ההוצאה לפועל לדחות את בקשת ההשבה של חייב צריך להיות מופעל במשורה ולא היה מוצדק במקרה זה. ההחלטה שלא להשיב את הכספים העניקה יתרון משפטי בלתי הוגן למשיב, ואת השיקולים הרלוונטיים לסעד זמני יש לבחון על ידי בית המשפט המוסמך. פסק דין זה מדגיש את תפקידו המצומצם של ראש ההוצאה לפועל בעניינים אלה ומחזק את עקרון הצדק והמשחק ההוגן בהליכים אזרחיים.