פר"ק 25351-01-12

תקציר

פסק הדין דן במספר תביעות חוב שהגיש נצבה נגד משרד המסחר והתעסוקה, במטרה לגבות תשלומים. בית המשפט בוחן כל תביעה לגופה ומחליט האם יש לאשר את תביעת החוב, לדחות אותה או לדחותה. ראשית, בית המשפט מורה לחברה להשיב לנאמנים 576 אלף שקל, שהועברו לנצבה זמן קצר לפני צו ההקפאה, ורואים בכך העדפת נושים פסולה. סכום זה מאושר כחוב רגיל. שנית, יש לדחות את הלוואות הבעלים ההיסטוריות בסך 45 מיליון שקל, כלומר פירעונן, עד ל"תום עידן הנשייה". שלישית, תביעת חוב בסך 1.4 מיליון שקל בגין הפרה לכאורה של הבטחת המחלקה נדחית, מאחר שחצבה לא סיפקה ראיות מספיקות. רביעית, שתיים מתביעות החוב של נצבה, בסך כולל של 6 מיליון שקל, מאושרות כחובות רגילים, שכן בית המשפט אינו מוצא סיבה להתעלם מהן. הסוגיה המורכבת ביותר היא תביעות החוב הקשורות ל"עסקת דיסקונט" ו"עסקת פדיון אג"ח". בית המשפט קובע כי יש לדחות את "רכיב הניכיון", בסך 50 מיליון שקל, משום שנצבה ניצלה הזדמנות עסקית של המחלקה ופעלה בניגוד עניינים. יתרת החוב, בסך 138 מיליון שקל, תידחה עד לאחר שהחברה תפרע את חובותיה לנושים אחרים. בנוסף, בית המשפט מוצא כי המחלקה נוהלה ללא כרית ביטחון מספקת וב"מימון רזה", תוך סיכון בלתי סביר ליכולתה לפרוע חובות. "עסקת דיסקונט" ו"עסקת פדיון האג"ח" עיוותו את הפעילות העסקית, הפכו את חצבה לנושה המובטח היחיד ואפשרו לה לפעול בניגוד לאינטרסים של המחלקה. בית המשפט מסכים גם עם "תיאוריית הקונספירציה", לפיה חצבה תכנן להשתלט על נכסי המחלקה. כמו כן, מתקיימים התנאים להרמת מסך ההתאגדות ולדחיית התחייבויות המחלקה, ולכן צודק וראוי לעשות כן. לפיכך, החובות הנובעים מ"עסקת דיסקונט" ו"עסקת פדיון אג"ח" (למעט רכיב הניכיון שנדחה) נמחקים ומושעים, מה שמעמיד את חצבה בעמדת נחיתות. לבסוף, בית המשפט קובע כי חצבה אינה זכאית לריבית חוזית על תביעות החוב שלה, ומקיים את החלטת הנאמנים. מודגשת ההבחנה בין "דחייה" לבין "דחייה" של תביעות חוב, ואף צד אינו נדרש לשלם הוצאות בשל מורכבות התיק.