ר"ע 279/82

תקציר

הכרעת הדין נסבה על השאלה האם ניתן לערער בפני בית המשפט העליון על חוות דעת שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי לפי סעיף 127(ה) לחוק מס ערך מוסף. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט נתניהו ואליה הצטרף השופט שיינבאום, קבעה כי אין לראות בחוות הדעת של בית המשפט המחוזי "החלטה" לפי סעיף 19 לחוק בתי המשפט, שכן היא רק ייעוץ לוועדה לקבילות פנקסי חשבונות, ולכן לא ניתן לערער עליה. בנוסף, התרת ערעור כזה תסתור את כוונת המחוקק, שהייתה להבטיח את סופיות החלטת הוועדה. השופט נתניהו הדגיש כי הוועדה טרם סיימה את עבודתה וייתכן שאף לא תשתמש בחוות הדעת של בית המשפט המחוזי, מה שהופך את הערעור למיותר. לבסוף, היא ציינה כי בפני הנישום עמדה בחירה כיצד לערער על סירוב מינהל מס ערך מוסף לקבל את דיווחיו, ובבחירתו לערער לוועדה הוא ויתר על זכותו להליך ערר מלא. השופט ברק, בהתנגדותו, טען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא אכן "החלטה" שניתן לערער עליה. הוא נימק זאת בכך שחוות הדעת של בית המשפט מחייבת את הוועדה ומכריע בשאלה המשפטית העומדת על הפרק, והופך אותה להכרעה במהותה, אם לא בצורתה. השופט ברק הדגיש את חשיבותה של זכות הערעור ופירש את החוק לטובת מתן זכות זו. הוא הגיע למסקנה כי יש לערער על חוות דעתו של בית המשפט המחוזי בפני בית המשפט העליון, במיוחד בהתחשב בכך שהוועדה נדרשה לפעול בהתאם לחוות הדעת המשפטית של בית המשפט.