ה"ט 41366-03-14

תקציר

בכבוד רב, **ניתוח משפטי של החלטת בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון, ה"ט 41366-03-14 (משטרת ישראל נ' פלונית)** **מבוא** החלטה זו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, בפני כב' השופטת רבקה מקייס, עוסקת בבקשה למתן צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק"). הבקשה הוגשה על ידי משטרת ישראל במעמד צד אחד, ובה עתרה לצו שיורה למשיבה, שהוגדרה כ"מוגנת" על פי החוק, לקיים קשר עם גורמי רווחה ולהימצא במקלט, על מנת להבטיח את שלומה ובטחונה, לאור מידע מודיעיני המצביע על סכנה מוחשית לחייה. **עיקר הדיון והכרעת בית המשפט** בית המשפט דחה את הבקשה על הסף, בנימוק כי הוא אינו מוסמך על פי החוק להורות ל"מוגן" (היא המשיבה) לנקוט צעדים להבטחת שלומו ובטחונו, גם אם הדבר נראה נחוץ על ידי גורמים רלוונטיים, ובפרט בניגוד לרצונה. **ניתוח עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **פרשנות סמכויות החוק למניעת אלימות במשפחה:** * **הסמכות המקורית:** בית המשפט מדגיש כי סמכותו על פי החוק נועדה להטיל צווים **כנגד בן המשפחה התוקפן**, ולא כנגד בן המשפחה המוגן. סעיף 3 לחוק קובע כי בית המשפט רשאי לתת צו הגנה לבקשת תובע משטרתי **כנגד בן המשפחה** שהתעלל, נקט באלימות, או התנהגותו מהווה סכנה ממשית לבן משפחתו. * **מטרת הצו:** סעיף 2(ב) לחוק, אשר אליו מתייחסת הבקשה, קובע כי צו הגנה יכול לכלול "כל הוראה אחרת הדרושה, לדעת בית המשפט, להבטחת שלומו ובטחונו של בן המשפחה המוגן". אולם, בית המשפט מפרש סעיף זה באופן מצמצם: "כתנאי למתן צו כזה דרוש כי יינתן צו הגנה כנגד התוקפן, ולא כנגד המוגן". כלומר, ההוראות הדרושות להבטחת שלומו של המוגן ניתנות כחלק מצו המופנה לתוקפן, על מנת להרחיקו מהמוגן או להגביל את פעולותיו, ולא כאמצעי חיובי המוטל על המוגן עצמו. 2. **הגבלת בית המשפט מכוח החוק:** * בית המשפט מדגיש כי "אין בית המשפט יכול לחייב את המוגן לפעול בדרך כשלהי להבטחת שלומו שלו, גם אם סבורים כל הגורמים הרלוונטיים כי בסירובו זה של המוגן לפעול בהתאם למוצע כל הגורמים המטפלים יש משום סיכון חיים חמור." * הדבר נובע מן העיקרון כי בית המשפט אינו יכול להגן על חייו של אדם בגיר, הבריא בנפשו, **בניגוד לרצונו**. עיקרון זה נובע, בין היתר, מהזכות החוקתית של כל אדם על גופו ועל חייו, אשר כוללת גם את "הזכות לסיכון עצמי היכול להביאה גם עד לאיבוד חייה". 3. **הבחנה בין תפקיד המשטרה לתפקיד בית המשפט:** * בית המשפט מכיר במאמצי משטרת ישראל להביא בפני המשיבה את חומרת הסכנה הנשקפת לה, ואף מורה כי העתק ההחלטה יועבר גם אליה. אולם, הוא מבהיר את גבולות סמכותו. המשטרה, באמצעות מידע מודיעיני, יכולה להצביע על הסיכון, אך בית המשפט אינו יכול לכפות על אדם החלטות הנוגעות לביטחונו האישי, במיוחד כאשר מדובר באדם בגיר ושפוי. 4. **חידוש והבהרה משפטית:** * ההחלטה מספקת הבהרה משפטית חשובה לגבי היקף הסמכות של בית המשפט מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה. היא מבדילה בבירור בין תכלית החוק – הגנה על קורבנות אלימות על ידי הגבלת התוקפים – לבין היכולת לכפות על אדם, יהיה מצבו אשר יהיה (כל עוד הוא בגיר ושפוי), לנקוט פעולות אקטיביות להגנתו, גם אם הדבר נובע מחשש אמיתי לחייו. * במקרה זה, בית המשפט מציע כי המשיבה "תשקול מיוזמתה להיענות להצעת משטרת ישראל ושירותי הרווחה לעבור למסגרת מוגנת", אך מבהיר כי זוהי המלצה בלבד, ולא פעולה הניתנת לאכיפה שיפוטית במסגרת החוק. **סיכום** החלטת בית המשפט מהווה דוגמה לפרשנות מחמירה של סמכויות בית המשפט על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, תוך שמירה על עקרון כבוד האדם, האוטונומיה האישית וזכותו של כל אדם לנהל את חייו, כולל נטילת סיכונים, גם אם הם נראים לאחרים כמסוכנים. ההחלטה מדגישה את תפקידו של בית המשפט בהגנה על קורבנות על ידי הגבלת התוקפים, ולא בכפיית פעולות על הקורבנות עצמם.