הפ"ב 13298-12-10

תקציר

המבקשים, אורי וחברתו, ביקשו לבטל את פסק הבורר, עו"ד יגאל חברוני, או לחילופין להעבירו מתפקידו כבורר. הבקשה הוגשה על רקע מחלוקת בין אורי לבין שותפו העסקי לשעבר, גדליה, בנוגע לפירוק עסקיהם ומכירת מניותיו של גדליה לאורי. הבורר, שנבחר על ידי שני הצדדים, ייצג הן את החברה והן את הצדדים עצמם במשך שנים רבות. בעקבות פסק הבוררות, שחייב את אורי והחברה לשלם לגדליה למעלה מ-900,000 ₪, טענו המבקשים כי קיימות מספר עילות לביטול פסק הבורר, ובהן היעדר הסכם בוררות תקף, מינוי לא חוקי של הבורר, חריגה מסמכות, היעדר הזדמנות להציג ראיות, אי פסיקה על פי דין, בניגוד לתקנת הציבור, וקיומה של עילה לביטול פסק דין סופי. עם זאת, בית המשפט דחה את כל הטענות הללו. ראשית, בית המשפט מצא כי הסכם הבוררות תקף, שכן אורי לא אולץ לחתום עליו, והיה מודע להשלכות של סעיף הבוררות. שנית, מינויו של הבורר לא היה פסול, למרות טענות המבקשים בדבר חוסר אובייקטיביות וייצוג שוטף של גדליה והחברה. בית המשפט הדגיש כי ידיעתם המוקדמת של הצדדים על הנסיבות המשפיעות לכאורה על אובייקטיביותו של הבורר מנעה מהם להעלות טענות אלה בהמשך. באשר לטענת החריגה מסמכות, ציין בית המשפט כי אמנם הבורר אכן פעל באופן בלתי ראוי בכך שהסכים לשקול מחדש את פסק הבוררות ללא הסכמת שני הצדדים, אך אין בכך כדי לפסול את פסק הבוררות המקורי. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הבורר לא נתן למבקשים הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, שכן המבקשים הם שסירבו למסור לבורר את המסמכים המבוקשים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי חובת הבורר לפסוק על פי הדין המהותי אינה גוברת על הפטור מהנמקה שנקבעה בהסכם, ואין כל אינדיקציה לכך שהבורר הכריע במתכוון בניגוד לחוק. גם טענות המבקשים בדבר איומים שהשמיע גדליה כלפי הבורר ושיחותיו הפרטיות של הבורר עם הצדדים נמצאו בלתי משכנעות. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי פסק הבוררות, להבדיל מפסק דין, אינו פומבי, והאפשרות לטעויות בפסק הבוררות אינה מסכנת את אמון הציבור בהליך הבוררות. לפיכך, נדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר, והמבקשים חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.