תפ"מ 66709-05-22

תקציר

התובעת, בעלת דירה, תבעה את הנתבעים, השוכרים שלה, לפינוי מהנכס המושכר. הנתבעים התקשרו עם התובעת בהסכם שכירות ל-9 חודשים, עם אופציה להארכה לשתי תקופות של 12 חודשים כל אחת. התובעת טענה כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות בכך שביצעו שינויים בנכס ללא הסכמתה, קרי הסרת מבנה הצללה בחצר והתקנת וילונות, וכן לא העבירו תשלומי מס על שמם ושילמו באיחור, דבר שהביא לשעבוד על חשבונה של התובעת. התובעת טענה כי הפרות יסודיות אלה מצדיקות את ביטול הסכם השכירות ופינוי הנתבעים. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי מעשיהם לא הפרו את ההסכם או את החוק, וכי השקיעו סכום ניכר בהתאמת הנכס למגוריהם. בית המשפט מצא כי הודעות הביטול של התובעת הוגבלו לשינויים שבוצעו בהצללה ולא כללו את הפיגורים בתשלומי המס או הפרות אחרות. יתר על כן, ההודעות לא סיפקו הצדקה מספקת לפינוי, שכן השינויים היו הפיכים ולא גרמו נזק לנכס. בית המשפט פירש את הסעיף הרלוונטי בהסכם השכירות כך שלא כל תוספת או שינוי טעונים אישור מראש, וכי הצדדים צפו ודאגו לאפשרות של ביצוע שינויים ללא הסכמת התובע. גם חששותיה של התובעת מפני השלכות משפטיות אפשריות של השינויים נמצאו חסרי בסיס, שכן לא היו ראיות לנקיטת הליכים כלשהם על ידי הרשויות, והאפשרות התיאורטית לתביעות עתידיות לא היוותה עילה מספקת לפינוי. ככלל, קבע בית המשפט כי התובעת לא עמדה בתנאים הנדרשים לביטול הסכם השכירות ולפינוי הנתבעים, ועל כן דחה את תביעת הפינוי. בנוסף, חויב התובע בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 11,700 ₪. בפסק הדין הודגש כי תחושותיו הסובייקטיביות של התובעת ושיבולה האסתטי, שלא צוינו במפורש בהסכם, אינן יכולות לגבור על זכויותיהם החוזיות של הנתבעים.