פש"ר 138/06

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת החייב להכריז על פשיטת רגל לאחר שקבע כי החייב לא פעל בתום לב. ההחלטה מתבססת על בחינת התנהלות החייב הן לפני הגשת בקשת פשיטת הרגל והן לאחריה. השופט מצא כי החייב לא שיתף פעולה עם הנאמן שמונה על ידי בית המשפט (CANR) ולא סיפק את המסמכים הדרושים כדי להתחקות אחר הנסיבות שהובילו לחובותיו. בנוסף, החייב לא עשה מאמץ להסדיר את חובותיו, אלא צבר פיגורים באופן שיטתי וביצע תשלומים ספורדיים רק כאשר עמד בפני דיונים בבית המשפט. היעדר דוחות הכנסות של החייב משנת 2002, למרות גילו הצעיר, הצדיק עוד יותר את הדחייה. בית המשפט מצא גם אינדיקציות למידע כוזב או מטעה שמסר החייב בנוגע למקורות הכנסתו ויישוב חלק מתביעות החוב, שהחייב לא הבהיר. ככלל, התנהלותו של החייב הפגינה חוסר תום לב, מה שהוביל את השופט למסקנה כי הוא אינו זכאי להגנה של הליכי פשיטת רגל. כתוצאה מכך, הורה השופט לדחות את בקשת החייב, ביטל את התנאים שנקבעו בצו הכינוס והתיר את ביטול הצו המעכב את יציאתו של החייב מהארץ.