ע"א 573/12

תקציר

בפסק דין משפטי מורכב זה דן בית המשפט בערעור הנוגע לתקופת ההתיישנות הקשורה לעסקת מקרקעין בקריית ספר. המערערים טענו כי המועד לקביעת תקופת ההתיישנות צריך להיות המועד שבו הסכימו המשיבים למכור את הנכס, בטענה כי הנזקים ניכרים מנקודה זו. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי סופיות המכירה מסתמכת על אישור רשם ההוצאה לפועל. בית המשפט הדגיש כי עד לאישור זה לא הושלמה העסקה, למרות התחייבויות חוזיות. כמו כן, בית המשפט התייחס לסוגיית העוולות המתמשכות, וציין כי עילות תביעה חוזרות ונשנות יכולות להאריך את תקופת ההתיישנות. היא התייחסה לפרשת פסגת אשדוד, והגיעה למסקנה כי עילת תביעה מהותית קמה רק בהחלטה שיפוטית סופית, שבמקרה זה התרחשה לאחר שניתן למשיבים פסק דין סופי חיובי בשנת 2006. לפיכך, התביעה לא הייתה חסומה בזמן. השופטת נאור ציינה כי ספקות לגבי תקופת ההתיישנות צריכים להעדיף את שמירת הגישה לבית המשפט. אזכורים של המשפט העברי ונרטיבים היסטוריים הדגישו את חוסר היכולת לחזות בין הסכמה לאישור רשמי. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי, והמערערים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דין.