ת"פ 242/03

תקציר

הכרעת הדין נסובה סביב סיווגו של הנאשם מס' 1, שעבד כמאבטח בחברה פרטית שנשכרה על ידי משרד הפנים, כעובד ציבור לצורך מתן שוחד ושימוש לרעה בנושאי משרה. פסק הדין מבקש לקבוע האם נאשם מס' 1 נופל להגדרת עובד ציבור לפי סעיף 34ד לחוק העונשין, ובפרט החלופות 1, 8 ו-10 וסעיף 290(ב). בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לראות בנאשם מס' 1 עובד ציבור על פי תכלית החוק, נוכח תפקידו ותפקידיו. בהיותו מועסק בחברת אבטחה פרטית, מדגיש בית המשפט את ההיבטים המהותיים של תפקידו, לרבות האופי השלטוני של עבודתו, ההנחיות שקיבל מהמשרד וההתחייבויות החוזיות שהתווה המשרד. זאת ועוד, בית המשפט מפרש את השינויים בסביבה הנורמטיבית, כגון הפרטה ושחיקת תקדימים משפטיים קודמים, כתומכים בסיווגו של הנתבע מס' 1 כעובד ציבור. כמו כן מודגשים אופיים החיוני והמחייב של שירותי הביטחון הניתנים על ידי מעסיקו, כמו גם תפיסת הציבור אותו כעובד מדינה. בית המשפט דן גם בתחולתו של סעיף 34ד(8), הנוגע לעובדי גופים שהממשלה משתתפת בניהולם, ומגיע למסקנה כי שליטת המדינה בחברת האבטחה באמצעות החוזה מצדיקה לראות בנאשם מס' 1 עובד מדינה, אם כי תוך הסתייגות מסוימת. פסק הדין מתייחס גם למושג הטעות במצב העניינים, וטוען כי כל טעות מצד הנאשם קשורה לקיומו של איסור פלילי, שאינו מוצדק. לבסוף, בית המשפט קובע כי יש לראות בנאשם מס' 1 עובד ציבור בגין עבירות שוחד ושימוש לרעה בנושאי משרה, ואין למחוק אישומים אלה מכתב האישום.