עת"מ 43485-04-24

תקציר

המבקש ביקש ארכת מועד להגשת עתירה מנהלית, אשר נדחתה על ידי בית המשפט. הנימוק העיקרי לדחייה היה שהעתירה הוגשה באיחור, ללא כל הצדקה תקפה. בעוד שהמבקש טען כי השיהוי היה מזערי, טענו המשיבים כי הוא היה ארוך משמעותית. טענת המבקש כי השיהוי נגרם בשל אי מענה המשיבים לפניותיו לא התקבלה, שכן השופט ציין כי המבקש יכול היה לבקש ארכה לפני חלוף המועד האחרון. כמו כן, הדגישה השופטת כי לגופה של המחלוקת כבר נדונו והוכרעו בעתירה מנהלית קודמת שהגיש המבקש בשנת 2020. השופט התייחס לפסיקה הקודמת, שקבעה כי למנכ"ל הלשכה סמכות לפרש וליישם החלטות של בתי דין משמעתיים. מאחר שהעתירה הנוכחית ביקשה לערער על אותה סוגיה, השופט הגיע למסקנה כי אין מקום להאריך את המועד האחרון, במיוחד בהתחשב בהשלכות המדיניות המשפטית של דיון חוזר באותה שאלה. בנוסף, השפה הקשה וההאשמות בהן נקט המבקש כלפי המשיבים הביאו את השופט לחייב את המבקש בהוצאות, תוך שהוא מביע את מורת רוחו של בית המשפט מביטויים אלה. המבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 1,500 ₪ בתוך 30 יום.