בש"א 210/09

תקציר

בתביעה שהגישה קלדנית בית המשפט בחיפה, קבע בית הדין האזורי כי יש לשלם לה פיצויי פיטורים בסך 3,873 ש"ח על ידי הנתבעים - שהיו אחראים במשותף לתשלום - שכן קיים פער בין שכרה בפועל לשכרה המגיע לה. הנתבעים ערערו על פסק דין זה, אך אחד מהם, המבקש, לא הגיש תחילה ערעור נפרד ובמקום זאת ביקש לאפשר ערעור נגדי על אותו פסק דין. המבקש טען כי ערעור שכנגד יצדיק עשיית צדק וכי יש להתירו לפי סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי ערעורים שכנגד תקפים רק אם הם נוגעים לעניינים שכבר נכללו בערעור העיקרי, מה שלא היה המקרה כאן. יתר על כן, מתן אפשרות לערעור שכנגד יפגע בעקרון סופיות הדיון ויסתמך על זכויותיו של הצד שכנגד, בעוד שלא היה בסיס משפטי המצדיק את הגשתו מלכתחילה. גם המבקשת ניסתה להצדיק את בקשתה בהתייחסות לטעות סופר, אך בית המשפט דחה טענה זו וציין כי המבקשת יכלה להגיש ערעור במועד או לבקש ארכה. מאחר שלא הייתה זכות ערעור על החלטה שלא לתקן טעות סופר, דחה השופט את הבקשה והפנה את הערעור הראשוני להכרעה של שופט אחר. המבקש חויב לשלם הוצאות בסך 1,500 ₪ לכל אחד משני המשיבים שהגישו תגובות.