ת"א 61585-12-19

תקציר

התובע, שהגיש תביעה נגד הנתבע, עתר לבית המשפט בדרישה לחייב את הנתבע בסכום של 449,614 ₪. התובע טען כי הנתבע הפעיל עסק לבית חכם תחת חברת פאר טכנולוגיות בע"מ, אשר הנתבע היה בעל המניות והדירקטור היחיד בה. התובע טען כי העביר כספים בסך כולל של 516,069 ₪ לנתבעת בשנים 2009-2010, וסירב להזמנתו של האחרון להיות שותף עסקי. תחת זאת, טען התובע כי מדובר בהלוואות אישיות לנתבע. בשנת 2013 תבע התובע את הנתבעת על סירובה להחזיר את ההלוואות וניתן לה פסק דין חלקי בסך 119,227 ₪. עם זאת, בנובמבר 2017 דחה בית המשפט את תביעת התובעת וקבע כי הכספים שהועברו, למעט 100 אלף שקל, היו השקעות בחברה תמורת מניות. פסק הדין הנוכחי מצטרף לתביעה השנייה שהגיש התובע נגד הנתבעת, בטענה כי האחרונה משכה שלא כדין 800,000 ₪ מהחברה. התובע טען כי עליו לקבל מחצית מההפרש בין הסכומים שנמשכו על ידי שני הצדדים. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה, תוך שהוא מצטט את השתק החברה ומפנה לפסק הדין בתובענה הראשונה. בית המשפט הסכים עם הנתבעת, וקבע כי טענתה הנוכחית של התובעת מהווה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי וחוסר תום לב. נקבע כי שאלת השותפות והעברת הכספים היא עניינית – טענה עובדתית שהוכרעה בהליך הקודם. משכך, טענותיו הסותרות של התובע חוסות תחת עקרון ההשתק השיפוטי. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי התובע הסתיר ראיות מכריעות - פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון - בהליך הקודם. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא הייתה השתק חברה במקרה זה, שכן שאלת משיכת הכספים שלא כדין לא הוכרעה במפורש בפסק הדין הראשון. עם זאת, היא הדגישה את האופי העובדתי של טענות התובע וקבעה כי ממצאי פסק הדין הקודם בנוגע לשותפות ולהעברת הכספים של התובע מונעים את טענותיו העובדתיות הסותרות במקרה הנוכחי. ניסיונה של התובעת להעלות טענות עובדתיות חלופיות נתפס כניצול לרעה של ההליך השיפוטי וכמעשה של חוסר תום לב. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.