ע"פ 341/82
פסק-דין עליון
תקציר
המערער הורשע ברצח אשתו בכך שהשליך אותה מחלון דירתם בקומה הרביעית בעקבות קטטה. הוא ערער על ההרשעה בטענה שמותה של אשתו לא נגרם כתוצאה מהנפילה אלא כתוצאה מניתוק המכשירים הרפואיים שהחזיקו אותה בחיים לאחר הנפילה. בזמן האירוע, ההגדרות הרפואיות והמשפטיות למוות התבססו על הפסקת הנשימה ופעילות הלב, שיכולה להתקיים באופן מלאכותי גם לאחר מוות מוחי. התקדמות הרפואה והטכנולוגיה יצרה הפרדה בין מוות מוחי לבין הפסקת תפקודי הלב והריאות, מה שהוביל לשאלה מורכבת לגבי קביעת רגע המוות. בעוד המערער לא הכחיש כי אשתו סבלה ממוות מוחי עקב הנפילה, הוא טען כי מותה נגרם כתוצאה מניתוק המכשירים. בית המשפט העליון קבע כי מוות מוחי, כפי שמקובל בעולם הרפואה, מהווה מוות. עוד קבע בית המשפט כי מעשיו של המערער היו הגורם למותה של אשתו, גם אם המוות המוחי לא היה הגורם הסופי, וכי החלטת הרופאים לנתק את המכשירים לא ניתקה את הקשר הסיבתי. כמו כן, בית המשפט מצא כי הגדרת המוות בחוק הישראלי מיושנת והמליץ למשרד הבריאות להוציא הנחיות ברורות לקביעת מוות מוחי עד שהמחוקק יוכל להתייחס לסוגיה. הערעור נדחה, והרשעתו של המערער ברצח בכוונה תחילה אושרה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 341/82 נתן בן יחזקאל בלקר נ' מדינת ישראל, עליון (3.12.1986)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.