ת"א 31678-08-20

תקציר

השופט שקל היטב את העדויות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים לפני שהגיע להכרעת דין. הוזכרו הדינים הרלוונטיים הנוגעים לרשלנות רפואית ונטל ההוכחה על התובע. השופט מצא כי עדות המומחה מטעם התובע אינה אמינה, שכן היא התבססה במידה רבה על ניסיון אישי ונעדרה תמיכה ספרותית מקצועית משמעותית. מנגד, עדות המומחה מטעם הנתבע נמצאה אמינה יותר, בהיותה מבוססת על ספרות מקצועית וטיעונים לוגיים. השופטת הסכימה עם עמדת הנתבעת כי הפרקטיקה המקובלת הקיימת ברפואה מהווה חובת זהירות סבירה, והתובעת לא הביאה ראיות מספיקות המצדיקות שינוי תקן זה. בנוסף, דחתה השופטת את טענות התובע בדבר מורכבות הפרוצדורות הרפואיות שבוצעו והליקויים הנטענים בכישורי הרופאים. כמו כן נדונו הליקויים ברשומות הרפואיות, והשופט הגיע למסקנה כי הם לא העלו כל בעיה במקרה זה. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא הוכיחה כל פגיעה באוטונומיה שלה או קשר סיבתי בין נזקיה לבין מעשי הנתבע. לסיכום, החליטה השופטת לדחות את התביעה, בקובעה כי הרופאים המטפלים לא הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי התובעת. התובע חויב לפצות את הוצאות הנתבעת, אשר נקבעו על סך של 15,000 ₪, בהתחשב בקשיים שחוותה התובעת.