ת"א 42208-01-26

תקציר

## ניתוח משפטי – תיק ת"א 42208-01-26 אלמליח נ' גאדיד ואח' (בית משפט השלום פתח תקווה) **מבוא** ההחלטה הנדונה בתיק זה עוסקת בבקשת המבקשים (להלן: "גאדיד") למחיקת בקשה לאישור פסק בוררות שהוגשה על ידי המשיב (להלן: "אלמליח"), בטענה להיעדר סמכות עניינית של בית משפט השלום. בית המשפט (השופטת זהבית אלדר) קיבל את טענות גאדיד והורה על העברת הבקשה לאישור פסק הבוררות לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. **רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים** ההליך נסב על בקשה לאישור פסק בוררות שניתן על ידי בורר, הרב ליאור חלילי. פסק הבוררות קבע כי על הצדדים לחתום על הסכמי מכר הדדיים של דירותיהם – אלמליח ימכור את דירתו באלעד לגאדיד, וגאדיד ימכרו את דירתם בטבריה לאלמליח. פסק הבוררות קבע גם את שווי הדירות (3,400,000 ₪ ו-1,930,000 ₪ בהתאמה) והסדיר את אופן תשלום הפרש השווי. גאדיד טענו לבקשת המחיקה מספר טענות נגד אישור פסק הבוררות, לרבות טענות בדבר אי-השתכללות הסכם הבוררות, העדר סמכות וחריגה ממנה, העדר סופיות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, וכי תוכן פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור. אלמליח טען מנגד, כי נחתם הסכם מכר הדדי, כי הליך הבוררות עסק בכך, וכי הסעד הכספי שנפסק נמצא בסמכות בית משפט השלום. לחלופין, עתר להעברת התיק לבית המשפט המחוזי. **דיון והכרעה – ניתוח משפטי** השופטת אלדר קיבלה את טענת גאדיד בדבר היעדר סמכות עניינית והורתה על העברת התיק לבית המשפט המחוזי. הנימוקים להחלטה זו מתבססים על מספר עקרונות משפטיים והלכות שנקבעו בפסיקה: 1. **הסמכות העניינית על פי חוק הבוררות וחוק בתי המשפט:** * סעיף 1 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, קובע כי בית המשפט המוסמך לאשר או לבטל פסק בוררות הוא "בית המשפט המוסמך לדון, לפי כל דין, בעניין שהוסכם למסרו לבוררות". * סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, מגדיר את סמכות בית משפט השלום לדון ב"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם", אך **לא** בתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין, לרבות תביעות הנוגעות לזכויות קנייניות. 2. **מבחן הסעד ומהות הזכויות:** * הפסיקה קבעה כי לצורך קביעת הסמכות העניינית, יש לבחון את "העניין שהוסכם למוסרו לבוררות" (הפ"ב (נצ') 45155-09-19 אברהם ביטון נ' קרית הרשב"י). * נקבע כי במחלוקת הנוגעת לזכות קניינית בדירה, הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי (שם). * בהתאם להלכה שסוכמה בת"א (י-ם) 33498-03-21 לימור צרפתי נ' רפאל יאיר, ובהתבסס על רע"א 4890/15 אלוש נ' עירית טבריה, נקבע כי יש לבחון את **הזכויות שבמוקד ההליך ולא רק את הסעד המבוקש**. * כאשר הזכויות הן **חוזיות** במקרקעין, הסמכות נקבעת לפי שווי הזכויות. * כאשר הזכויות הן **קנייניות**, הסמכות היא לבית המשפט המחוזי. 3. **יישום על המקרה הנדון:** * במקרה זה, פסק הבוררות עסק ב"בין היתר, אכיפת/ביטול עסקת מקרקעין", ובמפורש הורה לצדדים לחתום על חוזי מכר של שתי הדירות. * מוקד ההליך הוא עסקת מכר הדדית של דירות מגורים. * צוין כי גאדיד הינם הבעלים הרשומים של דירתם בטבריה, ומשכך מדובר בזכויות קנייניות, שהסמכות לדון בהן היא של בית המשפט המחוזי. * גם אם דירתו של אלמליח אינה רשומה, שווי דירתו (3,400,000 ₪) עולה על תקרת הסמכות של בית משפט השלום (סע' 51(א)(2) לחוק בתי המשפט, כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון בע"א 1924/16 עבדאללה אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ). * פסק הבוררות, בהוראתו לחתום על חוזי מכר, יכול להיחשב כ"צו עשה" הדורש התערבות בית המשפט המחוזי, במיוחד לאור הפסיקה בנוגע לסמכות עניינית כאשר מדובר בעסקאות מקרקעין (ת"א (ת"א) 20055-04-19 כידר דור יזמות ובנייה בע"מ נ' חסן אבואל עיון; ת"א (מרכז) 56085-07-18 אסנת דותן נ' קיבוץ העוגן). 4. **הסעד הכספי והשלכת עניין זילברברג:** * אף הסעד הכספי הנובע מפסק הבוררות (הפרש שווי הדירות) נמצא, לטענת השופטת, בסמכות בית המשפט המחוזי, בהתאם להלכת בית המשפט העליון ברע"א 2299/23 אליעזר זילברברג נ' ליאורה פרו. * ההלכה בעניין זילברברג קובעת כי מקום שבית המשפט המחוזי דן בתובענה שאחד מסעדיה בא בגדרי סמכותו, יש בכך טעם לדון בתובענה כולה בפניו, מטעמי יעילות דיונית והימנעות מפיצול הדיון בין ערכאות. אין הצדקה לחלק את ההתדיינות כאשר אין מומחיות ייחודית לבית משפט השלום לדון בסעד הכספי. 5. **השתק שיפוטי (Res Judicata / Issue Estoppel):** * השופטת הדגישה נימוק נוסף, לפיו אלמליח עצמו טען בהליך קודם (ת"א 35743-05-24 בבית משפט השלום בראשל"צ) כי הסמכות העניינית אינה נתונה לבית משפט השלום, וטענה זו התקבלה. על כן, מטעמי השתק שיפוטי, אין לשעות לטענתו ההפוכה כעת. * השופטת דחתה את ניסיון אלמליח להסתמך על השוני בין הסעדים בטענה כי "אישור פסק בוררות כספי" לעומת "ביטול הסכם מכר", תוך הדגשה כי פסק הבוררות כולל הוראה מפורשת בדבר חתימת הסכמי מכר, וכי יש לבחון את "הזכויות שבמוקד ההליך ולא רק בדיקת הסעד המבוקש". 6. **הליכים תלויים ועומדים:** * צוין כי הוגש הליך נוסף בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 77429-01-26), בו עתרו גאדיד לביטול הסכם העקרונות מושא עסקת המכר ופסק הבוררות. קיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי מהווה אף הוא חיזוק להחלטה להעביר את התיק לשם. **מסקנה והשלכות** החלטת בית משפט השלום להעביר את הבקשה לאישור פסק הבוררות לבית המשפט המחוזי משקפת את מגמת הפסיקה להרחיב את סמכות בית המשפט המחוזי בענייני מקרקעין, במיוחד כאשר מדובר בזכויות קנייניות או כאשר שווי העסקה חורג מסמכות בית משפט השלום. ההחלטה מדגישה את החשיבות של בחינת מהות הזכויות שבמוקד ההליך, ולא רק את הסעד הפורמלי המבוקש. בנוסף, ההחלטה מיישמת הלכות חדשות יחסית (כגון בעניין זילברברג) אשר נועדו למנוע פיצול התדיינות ולשמור על יעילות מערכת המשפט. הנימוק של השתק שיפוטי מחזק אף הוא את ההחלטה, ומדגים את עקרון הפעולה התקינה של בתי המשפט ושמירת עקביות שיפוטית.