ק"ג 1869-09-10

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של בית הדין לעבודה בישראל לדון בתביעה נגד אגד, אגודה שיתופית, ואחת מקרנות הפנסיה של חבריה. על פי חוק בית הדין לעבודה, לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הנוגעות ליחסי עובד מעביד ובתביעות בין קופות גמל לבין חבריהן או מעסיקיהן. לבית המשפט חייבת להיות סמכות השיפוט המתאימה המבוססת על זהות הצדדים ועילות התביעה. הדין הנוהג קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות בתביעות שבין קופות גמל של עובדים לבין חבריהן. עם זאת, בית המשפט העליון ציין כי ראוי להרחיב סמכות זו כך שתכלול גם תביעות הקשורות לקרנות פנסיה כמו אלה של חברי אגד, בהתחשב בכך שהם עובדים במהותם ויחסיהם עם הקרן נופלים בגדר בית הדין לעבודה. בית המשפט דחה את טענתה של אגד כי מדובר בתביעה אזרחית-כלכלית או מסחרית במהותה, ותחת זאת קיבל כי התביעה, שבמרכזה אי תשלום לכאורה של אגד לקרן בעניין פרישה מוקדמת של עמיתים, נופלת בתחום מומחיותו של בית הדין לעבודה. הפרשנות התכליתית של המונחים "עובד" ו"מעביד" תומכת בהחלטה זו. זאת ועוד, סמכותו של בית הדין לעבודה בתביעות הנובעות מחבות מעביד בקופת גמל, כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, חלה כאן. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שתביעות נזיקין הן מחוץ לסמכותו.