עת"מ 3155/08

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת העותרים כנגד הפקעת רכושם על ידי המשיבים. השופט פוסק לטובת המשיבים וקובע כי ההפקעה תקפה ומחייבת. ראשית, בית המשפט קובע כי תכנית מתאר 600 (תב"ע 600) אינה גוברת על התכנית המפורטת הקודמת, תב"ע 198, ולכן סמכויות ההפקעה המפורטות בתב"ע 198 נותרו בעינן. תמ"א 600 מתפרשת כקובעת מגמות תכנוניות, והיא אינה סותרת תכניות מפורטות קודמות שאינן סותרות את מסגרתה. שנית, השופט מציין כי גם תב"ע 1000 אינה שוללת את הרלוונטיות של תב"ע 198, שכן היא נוגעת בעיקרה לזכויות בנייה ואינה מתייחסת לייעוד מגרשים ושטחים ציבוריים. בנוסף, מדגישה השופטת כי העותרים ואביהם היו מודעים לתכניות ההפקעה עוד משנות ה-80 ואף פעלו על פיהן, כך שטענותיהם הנוכחיות מופרכות. השופט מדגיש את התחייבותו של האב לרשום את השטחים המופקעים על שם המשיב, התחייבות שלא מילא. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענת השיהוי בביצוע ההפקעה, בהתחשב באיחור המשמעותי של העותרים בהגשת תביעתם, ושוקל את פוטנציאל הפגיעה באינטרס הציבורי אם תבוטל ההפקעה. לבסוף, השופט מורה לעותרים לכסות את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורכי הדין, וקובע את הסכום על 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.