דב"ע נז/26 - 4

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך קיבוצי בין ארגון עובדים, ההסתדרות והנהלת מפעל בעקבות השעיית עובדים. המחלוקת היא האם על העובדים לחזור לעבודה לאחר שהושעו בשל חקירת משטרה בגין עבירות מרמה. ההסכם הקיבוצי בין הצדדים כולל סעיפים הקשורים לפיטורי עובדים ויישוב סכסוכים. ההסכם קובע כי ההנהלה יכולה לסיים את עבודתו של עובד במהלך חקירה פלילית וכי חילוקי דעות יידונו תחילה בוועדת הפרטה, ואם לא נפתרו, יועברו לבוררות. בית המשפט מפרש את ההסכם כמאפשר המשך השעיה עד למשפט פלילי וכי היעדר הסכמה בוועדת ההפרטה אינו מחזיר אוטומטית את העובדים לעבודה. במקום זאת, היא סוללת את הדרך לבוררות. בית הדין מבהיר גם את סוגי הסכסוכים הקיבוציים – משפטיים, כלכליים ומעורבים – וקובע כי רק סכסוכים כלכליים ניתן לחייב אותם להגיע לבוררות בתקופת תוקפו של ההסכם הקיבוצי. מכיוון שמדובר בסכסוך מעורב, בקשת הנהלת המפעל להמשיך את השעיית העובדים חייבת לעבור בוררות אם ועדת ההפרטה לא תגיע להסכמה. בנוסף, בית הדין מציין כי גורמים המעורבים בוועדת הפרטה אינם יכולים לטעון בהמשך נגד החלטותיה, ובמקרה זה נדחית טענת ההסתדרות לאפליה בשל יחס שונה לעובדים. לבסוף, בית הדין מדגיש כי מעודדים משא ומתן קיבוצי והסכמים, ויש לפתור סכסוכים באמצעות משא ומתן ובוררות, ולא שביתות או השבתות. מטעמים אלה, בין היתר המפורטים בפסק הדין, נדחה הערעור, והשעיית העובדים נמשכת עד להחלטה אחרת באמצעות בוררות.