רע"א 290/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור להכרה בנכות נפשית שנגרמה עקב השירות הצבאי. תיק זה עבר גלגולים רבים של ערעורים במערכות המשפט הצבאיות והאזרחיות בישראל. המבקש, ששירת בצה"ל, טען כי הוא סובל מנכויות נפשיות, לרבות הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), כתוצאה ישירה משירותו הצבאי, תוך ציון שלושה אירועים טראומטיים. התביעה הראשונית נדחתה על ידי קצין הפיצויים, אך ערעור שהוגש לאחר מכן לוועדת הערר לחוק הנכות הצליח חלקית, והכיר בנכות של 20% שנגרמה עקב השירות. על החלטה זו ערער הממונה על הפיצויים לבית המשפט המחוזי, והסתיים בהסכם פשרה לבחינה מחודשת של חומר הראיות. ועדת הערר, כעת עם הרכב חדש, הפכה את ההחלטה הקודמת וקבעה כי אין די ראיות להוכחת קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המבקש לבין שירותו הצבאי. החלטה זו אושרה עוד יותר על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל לבקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. בקשת רשות הערעור נדחית, שכן השופט אינו סבור כי המקרה מעורר שאלות עקרוניות, משפטיות או ציבוריות מעבר לאינטרסים האישיים של המבקש. הטענות העיקריות שהוצגו בבקשה היו כי העיכוב המשמעותי בקבלת חוות דעת מומחה מעוות את נכונות הממצאים וכי השינוי בהרכב ועדת הערר גרם לו עוול. השופטת מציינת כי המומחה מונה בהסכמת שני הצדדים וכי המבקש לא ביקש להיבדק מחדש על ידי הוועדה החדשה, דבר המצביע על כך שההליך התנהל בהגינות. כמו כן, השופט מדגיש כי התקדים המשפטי הדורש בסיס אובייקטיבי לסיבתיות במקרים של PTSD הקשורים לשירות צבאי, כפי שהותוו בפסק דין עופות, יושם כראוי במקרה זה. משכך, ההחלטה מחזקת את פסקי הדין של הערכאות הנמוכות יותר ומשאירה על כנה את דחיית תביעתו של המבקש להכרה בנכות.