ה"פ 6007/08

תקציר

המחלוקת בין שירותי בריאות כללית לעיריית באר שבע נסובה סביב דרישתה של האחרונה כי כללית תשלם דמי השתתפות בגין סלילת שדרה הגובלת בשטחה של כללית. שורשי הסכסוך נעוצים בהסכם משנת 1956 המפרט את התחייבויות הצדדים בנוגע להקמת בית החולים סורוקה בבאר שבע. בעוד שכללית טענה כי ההסכם משנת 1956 פוטר אותם מתשלום האגרות האמורות, העירייה לא הסכימה. העניין הסלים והוביל לבוררות בפני פרופ' דן ביין בשנת 2002. בפסק דין חלקי מ-2007 קבע ביין כי ההסכם מ-1956 אינו פוטר את כללית מדמי ההשתתפות, ולאחר מכן קבע את הסכום הסופי שכללית חייבת לעירייה, צמוד למדד הסלילה. כללית עתרה לבטל את פסק הבורר, בנימוק של עילות שונות בחוק הבוררות. עם זאת, בית המשפט דחה את טענותיהם, והדגיש את היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בענייני בוררות. השופט אישר את סמכותו של הבורר ואת דבקותו בדין המהותי, וציין כי כל טעות בשיקול הדעת אינה מצדיקה ביטול. יתר על כן, בית המשפט לא מצא בפסק הבוררות כל חריגה מתקנת הציבור. בסופו של דבר אושר פסק הבורר, וכללית חויבה לשלם לעירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 30 אלף שקל.