המ"ש 11163-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לתעבורה בעכו בתיק המ"ש 11163-12-25 דיאב נ' מדינת ישראל ואח': **נושא ההחלטה:** בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח תנועה. **הטענות המרכזיות של המבקשת (דוניא דיאב):** 1. **אי קבלת הודעה:** המבקשת טוענת כי מעולם לא קיבלה את ההודעה על ביצוע העבירה או דרישת תשלום, ונודעה לה על הדו"ח רק בדיעבד דרך האזור האישי באתר הממשלתי. 2. **כתובת שגויה:** לטענתה, הכתובת הרשומה בדו"ח אינה מדויקת וחסרה פרטים, וכן קיימים אנשים רבים בעלי שם זהה. 3. **נהג אחר:** המבקשת טוענת כי לא היא ביצעה את העבירה, אלא אביה, מוחמד דיאב, אשר השתמש ברכב בזמן ביצוע העבירה (מצורף תצהיר). 4. **חשש לעיוות דין:** הרשעה בעבירה עלולה להביא לצבירת 10 נקודות במשרד הרישוי בנוסף לקנס. **טענות המשיבה (מדינת ישראל / משטרת ישראל):** 1. **מסירה כדין:** הדו"ח נשלח כדין לכתובת המבקשת בדואר רשום וחזר בציון "לא נדרש", מה שמקים חזקת מסירה. 2. **העדר טענות הגנה ממשיות:** לטענת המשיבה, אין טענות הגנה מהותיות מצד המבקשת. 3. **חזקת בעלות:** מכוח חזקת הבעלות על הרכב, ניתן להרשיע את המבקשת גם אם טוענת שנהג אחר נהג ברכב. 4. **שיהוי:** המבקשת הגישה את הבקשה באיחור ניכר. **החלטת בית המשפט ונימוקיה:** בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט, תוך שהוא מבסס את החלטתו על מספר עקרונות וכללים משפטיים: 1. **חזקת המסירה (תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974):** * **העיקרון:** תקנה זו קובעת כי הודעה על עבירת תעבורה או קנס נחשבת כאילו הומצאה כדין גם ללא חתימה על אישור מסירה, אם חלפו 15 יום מיום שנשלחה בדואר רשום, אלא אם הנמען מוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. * **החלת העיקרון על המקרה:** אישור המסירה שחזר בציון "לא נדרש" מקים חזקת מסירה. המבקשת לא הצליחה להוכיח כי לא קיבלה את הדואר מסיבות שאינן תלויות בה (לא פירטה מהי הכתובת הנכונה, לא צרפה תיעוד לתקלה במסירה). * **משמעות:** בית המשפט קבע כי המבקשת לא סתרה את חזקת המסירה, ולכן יש לראותה כמי שקיבלה את הדו"ח, וכי המסירה בוצעה כדין. יש לראות במבקשת כאילו סירבה ליטול את דבר הדואר, ובכך למעשה הודתה בביצוע העבירה. * **אזכור פסיקה רלוונטית:** בית המשפט פירט והרחיב לגבי ההיגיון והתכלית של חזקת המסירה, כפי שפורשו בפסיקות בית המשפט העליון (כגון ע"א 3613/97 אזוב, רע"א 5255/11, רע"פ 8626/14, רע"פ 106/15). 2. **שיהוי בהגשת הבקשה:** * **העיקרון:** בקשה להארכת מועד להישפט צריכה להיות מוגשת במועד סביר. שיהוי ניכר ללא הסבר מספק מהווה עילה לדחיית הבקשה. * **החלת העיקרון על המקרה:** הדו"ח נשלח ב-26.4.25, והבקשה הוגשה ב-23.12.25, לאחר כשמונה חודשים מביצוע העבירה ובארבעה חודשים לאחר המועד האחרון לתשלום. זהו שיהוי מהותי. * **אזכור פסיקה רלוונטית:** בית המשפט ציטט פסיקות (כגון עפ"ת (מחוזי י-ם) 42038-10-18 שאנון רחל נוסן, רע"פ 7018/14 טיטלבאום) המדגישות את החשיבות של עמידה בלוחות זמנים בהליכי תעבורה, וקובעות ששיהוי של מספר חודשים ללא הסבר סביר עלול להוביל לדחיית הבקשה. 3. **טענת נהג אחר ועיוות דין:** * **העיקרון:** טענה שאדם אחר נהג ברכב, גם אם מגובה בתצהיר, אינה עשויה כשלעצמה לבסס חשש לעיוות דין המצדיק הארכת מועד, במיוחד כאשר לא הוכחה מסירה כדין של הדו"ח. * **החלת העיקרון על המקרה:** בית המשפט קבע כי העובדה שהמבקשת טוענת שאביה נהג ברכב, גם אם צורף תצהיר, אינה מבססת חשש לעיוות דין במקרה זה. אי-היעתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה מהווה עיוות דין. * **אזכור פסיקה רלוונטית:** רע"פ 6529/20 גוד לאק רנט א- קאר. **מסקנה משפטית:** בית המשפט לתעבורה דחה את בקשתה של דוניא דיאב להארכת מועד להישפט. ההחלטה התבססה על קיומה של חזקת מסירה שלא הופרכה, על השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה, ועל הקביעה כי טענת נהג אחר אינה עולה לכדי עיוות דין בנסיבות העניין. הדו"ח, על פי קביעת בית המשפט, נמסר כדין למבקשת.