בע"א 2032-08-18

תקציר

האפוטרופוס הכללי הגיש ערר על צו עיריית ירושלים לשימוש זמני במגרש ריק כחניון. המערערת טענה כי הצו מהווה ניצול לרעה של סמכות, פוגע בזכות השימוע וכי לא התקיימו התנאים למתן הצו, שכן המגרש לא היה ריק ולא היה צורך ציבורי בשימוש בו כחניון. בתוך כך, טענה העירייה כי המגרש שימש לחניה במשך שנים וכי טובת הציבור עולה על כל פגיעה במערער. בית המשפט פסק לטובת המערערת, וקבע כי למועצת עיריית ירושלים, ולא לראש העיר, הייתה סמכות להוציא את הצו. עוד קבע בית המשפט כי נפגעה זכותו של המערער לשימוע וכי המגרש אינו נחשב ריק מאחר שהיה סלול ושימש כחניון במשך שנים. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי לא ניתן להשתמש בחוק המגרשים הריקים כדי להכשיר בנייה בלתי חוקית או כדי להסדיר את הבעלות והשימוש במגרש. משכך, התקבל הערר, בוטל הצו, והעירייה חויבה לשלם למערער הוצאות בסך 10,000 ₪.