ת"צ 18440-11-19

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לבקשת הבהרות בשני נושאים הקשורים לרגולציה הבנקאית ולתשובה שהתקבלה מהפיקוח על הבנקים. הסוגיה הראשונה נוגעת לסיווג קבלת מטבע חוץ לחשבון והאם הוא מהווה פעולה בערוץ ישיר לפי סעיף 2(ג) לכללי הבנקאות, כאשר העותרים טוענים להבהרה בשל אי בהירות בתגובת הפיקוח. השופט מצדד במשיבים, ומקבל את עמדת הפיקוח על הבנקים לפיה הפסיביות של הלקוח בעסקה זו מייתרת את תחולת סעיף 2(ג), וכי ההתפתחויות הטכנולוגיות הנזכרות מתייחסות לתמחור השירות ולא לשיעורי העמלה. הנושא השני נוגע לשיעור ההנחה על עמלות בגין עסקאות המתבצעות ללא ממשק ישיר עם פקיד. העותרים ביקשו מבית המשפט להורות לפיקוח על הבנקים לתת הבהרה שמסר לבנקים אחרים בעניין זה, אך השופט דחה בקשה זו, תוך שהוא מסתמך על הוראות החיסיון שבסעיף 15א לפקודת הבנקאות, המגן על חילופי מידע בין הפיקוח על הבנקים לבין הבנקים. עוד נימקה השופטת החלטה זו בהתייחסה לפסיקות קודמות של בית המשפט העליון שהדגישו את חיסיון המידע כדי להבטיח פיקוח אפקטיבי על המערכת הבנקאית ויציבות הבנקים, וציינה כי גילוי ההבהרות עלול לפגוע בדיאלוג הדינמי בין הבנקים לפיקוח. כמו כן, השופט הורה למבקשים לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 750 שקל לכל אחד מארבעת הבנקים המשיבים. ההחלטה הועברה לבא כוח המבקשים ולייצוג המשפטי של הבנקים. פסק דין זה ניתן שלא בפניו ביום 11.2.2021.